האילנות כל כך כבדים,
כופף הפרי את הבדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.
לאה גולדברג מתארת בשירה ערב מול הגלעד (שהולחן ומבוצע כאן ע"י מיקי גבריאלוב) את אחת השיטות לכיפוף עץ. כאשר העץ ירוק הוא גמיש וניתן לכופף אותו בקלות יחסית (מי לא מכיר את הצמות שקולעים מפיקוסים צעירים במשתלות). אם העץ הירוק מוחזק במצב המכופף זמן רב מספיק הוא ישאר במצב זה, גם כשהוא יתייבש.
אבל אנחנו עוסקים בנגרות, וגם אם אנחנו חובבים תה ירוק - הרי עץ ירוק הוא לא בדיוק כוס התה שלנו. חומר הגלם שלנו הוא עץ מיובש כהלכה, שהגיע לנקודת האיזון. אם אנחנו בכל זאת רוצים לכופף עץ עומדות בפנינו שלוש טכניקות - כיפוף באמצעות אדים, כיפוף באמצעות עיבוד מוקדם של העץ, וכיפוף באמצעות הדבקת שכבות.
כיפוף באמצעות אדים הינו השיטה הקדומה לכיפוף עץ שמשמשת בוני סירות מזה מאות שנים. הרעיון פשוט למדי - לוח העץ אותו רוצים לכופף מוכנס לתוך מיכל סגור אליו מוזרמים אדי מים חמים. האדים גורמים לעץ להפוך לחומר אלסטי, אותו ניתן לכופף. על פי רוב הכיפוף מתבצע לאורך תבנית, שאליה מוצמד העץ בלחץ (באמצעים מכניים). לאחר מספר שעות, כאשר העץ מתקרר ומתייבש, ניתן להסיר את הקליבות, והעץ יישאר במצב המכופף.
למרות שזה אולי נשמע קל, התהליך איננו פשוט כל כך - צריך מיכל גדול למדי להכיל את העץ המכופף, צריך לייצר מספיק אדים במהירות רבה יחסית, וצריך לוודא שהאדים אינם יוצרים לחץ גדול מדי בתוך המיכל. כשהעץ מגיע למצב האלסטי - צריך להתעסק עם עץ חם מאוד, וצריך לסיים את התהליך במהירות רבה למדי.
כיפוף באמצעות עיבוד מוקדם של העץ הינו השיטה המודרנית מבין השלוש. גם כאן הרעיון פשוט למדי - העץ עובר עיבוד כימי או תרמו-מכני שכתוצאה ממנו הוא הופך לחומר אלסטי, ואז הוא נמכר לנגרים. בתחילה יוצרו לבידים גמישים, וכיום מיוצרים גם לוחות עץ מלא גמישים. בניגוד לכיפוף באמצעות אדים, הרי שחומר הגלם בו משתמשים במקרה זה הוא בעל תכונות אלסטיות קבועות. יש לכך יתרונות וחסרונות. החסרון הבולט הינו שעל מנת לשמור על העץ במצב מסוים (מעקה של מדרגות, קצה של שולחן עגול, וכיו"ב) חייבים לחבר אותו לרכיב אחר שאיננו אלסטי.
כיפוף באמצעות הדבקת שכבות (למינציה) הינו השיטה השלישית. הרעיון בשיטה זו הינו הדבקה של כמה שכבות דקות (מספר מ"מ) זו לזו, והידוקן לאורך תבנית עקומה. כאשר הדבק מתייבש השכבות נשארות בצורת התבנית העקומה - כפי שרואים ברגל האחורית של שולחן האיפור שמשמאל. השיטה קלה למדי ליישום, והתוצאה המתקבלת חזקה מאוד. את הרשומה בשבוע הבאה אקדיש לצדדים הטכניים של שיטה זו, כך שלא ארחיב כאן הדיבור.
ואי אפשר לסיים רשומה על כיפופים בלי לתהות על משמעותו של הביטוי "בכפיפה אחת". ובכן לביטוי אין כל קשר לכיפופים. משמעות המילה "כפיפה" הינה סל קטן הקלוע מכפות תמרים, ומכאן המשמעות המילולית של הביטוי הינה "בסל אחד", ובהשאלה - ביחד, באותו מקום.
כופף הפרי את הבדים,
זו השעה המרגיעה,
בה נרדמים הילדים.
לאה גולדברג מתארת בשירה ערב מול הגלעד (שהולחן ומבוצע כאן ע"י מיקי גבריאלוב) את אחת השיטות לכיפוף עץ. כאשר העץ ירוק הוא גמיש וניתן לכופף אותו בקלות יחסית (מי לא מכיר את הצמות שקולעים מפיקוסים צעירים במשתלות). אם העץ הירוק מוחזק במצב המכופף זמן רב מספיק הוא ישאר במצב זה, גם כשהוא יתייבש.
אבל אנחנו עוסקים בנגרות, וגם אם אנחנו חובבים תה ירוק - הרי עץ ירוק הוא לא בדיוק כוס התה שלנו. חומר הגלם שלנו הוא עץ מיובש כהלכה, שהגיע לנקודת האיזון. אם אנחנו בכל זאת רוצים לכופף עץ עומדות בפנינו שלוש טכניקות - כיפוף באמצעות אדים, כיפוף באמצעות עיבוד מוקדם של העץ, וכיפוף באמצעות הדבקת שכבות.
כיפוף באמצעות אדים הינו השיטה הקדומה לכיפוף עץ שמשמשת בוני סירות מזה מאות שנים. הרעיון פשוט למדי - לוח העץ אותו רוצים לכופף מוכנס לתוך מיכל סגור אליו מוזרמים אדי מים חמים. האדים גורמים לעץ להפוך לחומר אלסטי, אותו ניתן לכופף. על פי רוב הכיפוף מתבצע לאורך תבנית, שאליה מוצמד העץ בלחץ (באמצעים מכניים). לאחר מספר שעות, כאשר העץ מתקרר ומתייבש, ניתן להסיר את הקליבות, והעץ יישאר במצב המכופף.
למרות שזה אולי נשמע קל, התהליך איננו פשוט כל כך - צריך מיכל גדול למדי להכיל את העץ המכופף, צריך לייצר מספיק אדים במהירות רבה יחסית, וצריך לוודא שהאדים אינם יוצרים לחץ גדול מדי בתוך המיכל. כשהעץ מגיע למצב האלסטי - צריך להתעסק עם עץ חם מאוד, וצריך לסיים את התהליך במהירות רבה למדי.
ואי אפשר לסיים רשומה על כיפופים בלי לתהות על משמעותו של הביטוי "בכפיפה אחת". ובכן לביטוי אין כל קשר לכיפופים. משמעות המילה "כפיפה" הינה סל קטן הקלוע מכפות תמרים, ומכאן המשמעות המילולית של הביטוי הינה "בסל אחד", ובהשאלה - ביחד, באותו מקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה