יום שלישי התחיל רע, ומשם המצב רק התדרדר.
יום שלישי, תשע בבוקר. עבדכם הנאמן מפעיל את שואב האבק, ונכנס אל חדר המכונות. השואב משמיע נחרה אימתנית, ושובק חיים. מותו של השואב בדמי ימיו - המנוע הוחלף לפני כשלושה חודשים - הרס למייסון (הקת"ח) ולמרק (ע. קת"ח) את היום. לא שמישהו האשים אותי במשהו, אבל מבטו המיואש של מייסון כשבישרתי לו על האובדן ילווה אותי לאורך כל חיי (יכול להיות שאני מגזים במקצת).
כזכור, אני בונה שעון גבוה. החלק האמצעי של החזית מכופף בשני קצותיו. הכיפוף הוא רבע עיגול עם רדיוס של 70 מ"מ. כיפוף חד למדי, במיוחד כשמדובר באלון quarter sawn. כיפוף באמצעות הדבקת שכבות איננו מעשי, וכיפוף באמצעות אדים הוא גם לא להיט (ה - spring back יהיה גדול ובלתי צפוי). כך שלא נותר לי אלא להשתמש בשיטה המכונה kerf bending (חיתוך חריצים).
kerf הוא החריץ שמשאיר להב המסור בתוך העץ כאשר לא מתבצע חיתוך שלם (כאשר כן מתבצע חיתוך שלם, המילה kerf מציינת את רוחב החתך). הרעיון בחיתוך חריצים הוא לחרוץ חריצים עמוקים יחסית (משאירים כ - 3 מ"מ של חומר) וקרובים יחסית (במרחק של כ - 6 מ"מ זה מזה) באזור הכיפוף. את העץ המחורץ מדביקים לשכבה נוספת (backing) בעובי של כ - 3 מ"מ, ומכופפים לאורך תבנית. כאשר הדבק מתייבש, החריצים שנדבקו זה לזה, ובעיקר ההדבקה לשכבת הגב שומרים את הכיפוף במקומו.
כל זה נכון במקרה של כיפוף חריצים קלאסי - כאשר הכיפוף מתבצע במקביל לגרעינים (along the grains), וכאשר החריצים נסגרים במהלך הכיפוף. המקרה שלי "אותו דבר אבל בדיוק להפך". הכיפוף מתבצע בניצב לגרעינים (across the grains), והחריצים נפתחים במהלך הכיפוף. הפתרון במקרה כזה הוא לדחוף חתיכות עץ לתוך החריצים, ולהשתמש בדבק אפוקסי כדי שימלא באופן מושלם את החריצים וכדי שייאפשר זמן הדבקה ארוך.
הנה כמה תמונות שימחישו את התהליך. ראשית לוח העץ (ברוחב 380 מ"מ) עם החריצים בחלקו האחורי. האלון לא ממש רצה להתכופף. על מנת לשכנע אותו להתכופף חרצתי חריצים עמוקים מאוד (השארתי כ - 2 מ"מ של חומר) וקרובים זה לזה (במרחק של 4 מ"מ זה מזה).
החריצים העמוקים והקרובים עזרו, אבל האלון התמיד בסירובו להתכופף. את השיכנוע הסופי ביצעתי באמצעות מכשיר אדים נייד. האלון נשלק באדים עד שהפך ללזניה, ואז כופף בזהירות לאורך התבנית, שם הוא הוחזק למשך שעתיים לצורך שיכנוע סופי.
האלון המשוכנע הוצא מן התבנית, פסי המילוי נחתכו, הדבק האפוקסי הוכן, והנה יצאנו לדרך. החריצים מולאו בדבק, ולתוכם הוטבעו פסי המילוי - שלושים דקות של עבודה מלוכלכת ודביקה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו לתוך שק הואקום. כאן התחילו הצרות. התבנית הונחה על הפלטה שנמצאת בתחתית השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה בתחתית נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק, והוחלפה בפלטה חדשה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו אל השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה החדשה נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק. האלון הדביק והתבנית הוכנסו במהופך, ללא פלטה, אל תוך השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. בלי הפלטה בתחתית, השק לא הצליח לכופף את האלון הדביק אל התבנית, ולכך נאלצתי להעזר בארבע קליבות ארוכות.
עצרתי לנשום, ואז גיליתי כי המשאבה איננה מצליחה להשאר במצב auto cycle - זה מצב העבודה הרגיל של המשאבה, מצב בו היא מייצרת ואקום, עוצרת את פעולתה עד שהיא מזהה שהלחץ ירד (תמיד יש דליפות כאלה ואחרות), וחוזרת לפעול על מנת לייצר ואקום, וחוזר חלילה. במצב כזה המשאבה יכולה לעבוד ללא הגבלת זמן. מאחר שמצב ה - auto cycle לא פעל, נאלצתי להעביר את המשאבה למצב clamp - זה מצב עבודה זמני בו היא פועלת ומייצרת ואקום כל הזמן. לא מומלץ להשאיר את המשאבה במצב זה למשך פרק זמן ארוך. מועצת החכמים כונסה בזריזות, ולאחר התעייצות רבת משתתפים הוחלט להשאיר את המשאבה עובדת למשך שש שעות, ולסייע לקירורה באמצעות מאוורר. כך זה נראה לאחר שעתיים מורטות עצבים.
יום רביעי, בוקר של יום חדש. הקליבות הוסרו, השק נפתח, האלון והתבנית הוצאו ממנו בפעם השלישית והאחרונה. באופן מדהים, ההדבקה יצאה טוב מאוד. הנה שתי תמונות - לפני ואחרי ניקוי הדבק ושאריות הפסים.
וזה הצד המעניין באמת (נא להתעלם מהעיוותים שיוצרת המצלמה הנוראה של הטלפון הסלולרי שלי).
ביום רביעי אחר הצהריים נכנס אלד אל הבניין שלנו, ניגש אליי ואמר: I heard you had a glue-up from hell yesterday. אז, או שמישהו סיפר לו, או שהקלללות שליוו את התהליך נשמעו גם בבניין הסמוך.
יום שלישי, תשע בבוקר. עבדכם הנאמן מפעיל את שואב האבק, ונכנס אל חדר המכונות. השואב משמיע נחרה אימתנית, ושובק חיים. מותו של השואב בדמי ימיו - המנוע הוחלף לפני כשלושה חודשים - הרס למייסון (הקת"ח) ולמרק (ע. קת"ח) את היום. לא שמישהו האשים אותי במשהו, אבל מבטו המיואש של מייסון כשבישרתי לו על האובדן ילווה אותי לאורך כל חיי (יכול להיות שאני מגזים במקצת).
כזכור, אני בונה שעון גבוה. החלק האמצעי של החזית מכופף בשני קצותיו. הכיפוף הוא רבע עיגול עם רדיוס של 70 מ"מ. כיפוף חד למדי, במיוחד כשמדובר באלון quarter sawn. כיפוף באמצעות הדבקת שכבות איננו מעשי, וכיפוף באמצעות אדים הוא גם לא להיט (ה - spring back יהיה גדול ובלתי צפוי). כך שלא נותר לי אלא להשתמש בשיטה המכונה kerf bending (חיתוך חריצים).
kerf הוא החריץ שמשאיר להב המסור בתוך העץ כאשר לא מתבצע חיתוך שלם (כאשר כן מתבצע חיתוך שלם, המילה kerf מציינת את רוחב החתך). הרעיון בחיתוך חריצים הוא לחרוץ חריצים עמוקים יחסית (משאירים כ - 3 מ"מ של חומר) וקרובים יחסית (במרחק של כ - 6 מ"מ זה מזה) באזור הכיפוף. את העץ המחורץ מדביקים לשכבה נוספת (backing) בעובי של כ - 3 מ"מ, ומכופפים לאורך תבנית. כאשר הדבק מתייבש, החריצים שנדבקו זה לזה, ובעיקר ההדבקה לשכבת הגב שומרים את הכיפוף במקומו.
כל זה נכון במקרה של כיפוף חריצים קלאסי - כאשר הכיפוף מתבצע במקביל לגרעינים (along the grains), וכאשר החריצים נסגרים במהלך הכיפוף. המקרה שלי "אותו דבר אבל בדיוק להפך". הכיפוף מתבצע בניצב לגרעינים (across the grains), והחריצים נפתחים במהלך הכיפוף. הפתרון במקרה כזה הוא לדחוף חתיכות עץ לתוך החריצים, ולהשתמש בדבק אפוקסי כדי שימלא באופן מושלם את החריצים וכדי שייאפשר זמן הדבקה ארוך.
הנה כמה תמונות שימחישו את התהליך. ראשית לוח העץ (ברוחב 380 מ"מ) עם החריצים בחלקו האחורי. האלון לא ממש רצה להתכופף. על מנת לשכנע אותו להתכופף חרצתי חריצים עמוקים מאוד (השארתי כ - 2 מ"מ של חומר) וקרובים זה לזה (במרחק של 4 מ"מ זה מזה).
החריצים העמוקים והקרובים עזרו, אבל האלון התמיד בסירובו להתכופף. את השיכנוע הסופי ביצעתי באמצעות מכשיר אדים נייד. האלון נשלק באדים עד שהפך ללזניה, ואז כופף בזהירות לאורך התבנית, שם הוא הוחזק למשך שעתיים לצורך שיכנוע סופי.
האלון המשוכנע הוצא מן התבנית, פסי המילוי נחתכו, הדבק האפוקסי הוכן, והנה יצאנו לדרך. החריצים מולאו בדבק, ולתוכם הוטבעו פסי המילוי - שלושים דקות של עבודה מלוכלכת ודביקה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו לתוך שק הואקום. כאן התחילו הצרות. התבנית הונחה על הפלטה שנמצאת בתחתית השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה בתחתית נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק, והוחלפה בפלטה חדשה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו אל השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה החדשה נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק. האלון הדביק והתבנית הוכנסו במהופך, ללא פלטה, אל תוך השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. בלי הפלטה בתחתית, השק לא הצליח לכופף את האלון הדביק אל התבנית, ולכך נאלצתי להעזר בארבע קליבות ארוכות.
עצרתי לנשום, ואז גיליתי כי המשאבה איננה מצליחה להשאר במצב auto cycle - זה מצב העבודה הרגיל של המשאבה, מצב בו היא מייצרת ואקום, עוצרת את פעולתה עד שהיא מזהה שהלחץ ירד (תמיד יש דליפות כאלה ואחרות), וחוזרת לפעול על מנת לייצר ואקום, וחוזר חלילה. במצב כזה המשאבה יכולה לעבוד ללא הגבלת זמן. מאחר שמצב ה - auto cycle לא פעל, נאלצתי להעביר את המשאבה למצב clamp - זה מצב עבודה זמני בו היא פועלת ומייצרת ואקום כל הזמן. לא מומלץ להשאיר את המשאבה במצב זה למשך פרק זמן ארוך. מועצת החכמים כונסה בזריזות, ולאחר התעייצות רבת משתתפים הוחלט להשאיר את המשאבה עובדת למשך שש שעות, ולסייע לקירורה באמצעות מאוורר. כך זה נראה לאחר שעתיים מורטות עצבים.
יום רביעי, בוקר של יום חדש. הקליבות הוסרו, השק נפתח, האלון והתבנית הוצאו ממנו בפעם השלישית והאחרונה. באופן מדהים, ההדבקה יצאה טוב מאוד. הנה שתי תמונות - לפני ואחרי ניקוי הדבק ושאריות הפסים.
וזה הצד המעניין באמת (נא להתעלם מהעיוותים שיוצרת המצלמה הנוראה של הטלפון הסלולרי שלי).
