לכופף את הכללים

יום שלישי התחיל רע, ומשם המצב רק התדרדר.

יום שלישי, תשע בבוקר. עבדכם הנאמן מפעיל את שואב האבק, ונכנס אל חדר המכונות. השואב משמיע נחרה אימתנית, ושובק חיים. מותו של השואב בדמי ימיו - המנוע הוחלף לפני כשלושה חודשים - הרס למייסון (הקת"ח) ולמרק (ע. קת"ח) את היום. לא שמישהו האשים אותי במשהו, אבל מבטו המיואש של מייסון כשבישרתי לו על האובדן ילווה אותי לאורך כל חיי (יכול להיות שאני מגזים במקצת).

כזכור, אני בונה שעון גבוה. החלק האמצעי של החזית מכופף בשני קצותיו. הכיפוף הוא רבע עיגול עם רדיוס של 70 מ"מ. כיפוף חד למדי, במיוחד כשמדובר באלון quarter sawn. כיפוף באמצעות הדבקת שכבות איננו מעשי, וכיפוף באמצעות אדים הוא גם לא להיט (ה - spring back יהיה גדול ובלתי צפוי). כך שלא נותר לי אלא להשתמש בשיטה המכונה kerf bending (חיתוך חריצים).

kerf הוא החריץ שמשאיר להב המסור בתוך העץ כאשר לא מתבצע חיתוך שלם (כאשר כן מתבצע חיתוך שלם, המילה kerf מציינת את רוחב החתך). הרעיון בחיתוך חריצים הוא לחרוץ חריצים עמוקים יחסית (משאירים כ - 3 מ"מ של חומר) וקרובים יחסית (במרחק של כ - 6 מ"מ זה מזה) באזור הכיפוף. את העץ המחורץ מדביקים לשכבה נוספת (backing) בעובי של כ - 3 מ"מ, ומכופפים לאורך תבנית. כאשר הדבק מתייבש, החריצים שנדבקו זה לזה, ובעיקר ההדבקה לשכבת הגב שומרים את הכיפוף במקומו.

כל זה נכון במקרה של כיפוף חריצים קלאסי - כאשר הכיפוף מתבצע במקביל לגרעינים (along the grains), וכאשר החריצים נסגרים במהלך הכיפוף. המקרה שלי "אותו דבר אבל בדיוק להפך". הכיפוף מתבצע בניצב לגרעינים (across the grains), והחריצים נפתחים במהלך הכיפוף. הפתרון במקרה כזה הוא לדחוף חתיכות עץ לתוך החריצים, ולהשתמש בדבק אפוקסי כדי שימלא באופן מושלם את החריצים וכדי שייאפשר זמן הדבקה ארוך.

הנה כמה תמונות שימחישו את התהליך. ראשית לוח העץ (ברוחב 380 מ"מ) עם החריצים בחלקו האחורי. האלון לא ממש רצה להתכופף. על מנת לשכנע אותו להתכופף חרצתי חריצים עמוקים מאוד (השארתי כ - 2 מ"מ של חומר) וקרובים זה לזה (במרחק של 4 מ"מ זה מזה).

החריצים העמוקים והקרובים עזרו, אבל האלון התמיד בסירובו להתכופף. את השיכנוע הסופי ביצעתי באמצעות מכשיר אדים נייד. האלון נשלק באדים עד שהפך ללזניה, ואז כופף בזהירות לאורך התבנית, שם הוא הוחזק למשך שעתיים לצורך שיכנוע סופי.

האלון המשוכנע הוצא מן התבנית, פסי המילוי נחתכו, הדבק האפוקסי הוכן, והנה יצאנו לדרך. החריצים מולאו בדבק, ולתוכם הוטבעו פסי המילוי - שלושים דקות של עבודה מלוכלכת ודביקה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו לתוך שק הואקום. כאן התחילו הצרות. התבנית הונחה על הפלטה שנמצאת בתחתית השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה בתחתית נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק, והוחלפה בפלטה חדשה. האלון הדביק והתבנית הוכנסו אל השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. לפתע נשמע "בום" מרשים, והפלטה החדשה נשברה. המשאבה כובתה, השק נפתח, האלון הדביק והתבנית הוצאו מן השק, הפלטה השבורה הוצאה מן השק. האלון הדביק והתבנית הוכנסו במהופך, ללא פלטה, אל תוך השק, השק נסגר, המשאבה הופעלה והחלה לינוק את האויר. בלי הפלטה בתחתית, השק לא הצליח לכופף את האלון הדביק אל התבנית, ולכך נאלצתי להעזר בארבע קליבות ארוכות.

עצרתי לנשום, ואז גיליתי כי המשאבה איננה מצליחה להשאר במצב auto cycle - זה מצב העבודה הרגיל של המשאבה, מצב בו היא מייצרת ואקום, עוצרת את פעולתה עד שהיא מזהה שהלחץ ירד (תמיד יש דליפות כאלה ואחרות), וחוזרת לפעול על מנת לייצר ואקום, וחוזר חלילה. במצב כזה המשאבה יכולה לעבוד ללא הגבלת זמן. מאחר שמצב ה - auto cycle לא פעל, נאלצתי להעביר את המשאבה למצב clamp - זה מצב עבודה זמני בו היא פועלת ומייצרת ואקום כל הזמן. לא מומלץ להשאיר את המשאבה במצב זה למשך פרק זמן ארוך. מועצת החכמים כונסה בזריזות, ולאחר התעייצות רבת משתתפים הוחלט להשאיר את המשאבה עובדת למשך שש שעות, ולסייע לקירורה באמצעות מאוורר. כך זה נראה לאחר שעתיים מורטות עצבים.

יום רביעי, בוקר של יום חדש. הקליבות הוסרו, השק נפתח, האלון והתבנית הוצאו ממנו בפעם השלישית והאחרונה. באופן מדהים, ההדבקה יצאה טוב מאוד. הנה שתי תמונות - לפני ואחרי ניקוי הדבק ושאריות הפסים.

וזה הצד המעניין באמת (נא להתעלם מהעיוותים שיוצרת המצלמה הנוראה של הטלפון הסלולרי שלי).

ביום רביעי אחר הצהריים נכנס אלד אל הבניין שלנו, ניגש אליי ואמר: I heard you had a glue-up from hell yesterday. אז, או שמישהו סיפר לו, או שהקלללות שליוו את התהליך נשמעו גם בבניין הסמוך.

פלא יועץ

אני צופה לאחרונה בסדרה הבריטית עטורת השבחים אודות המלך הנרי השמיני (The Tudors). קשה שלא לתהות האם באמת כל מה שהעסיק אותם היה מין, שקרים, ואלימות. אבל למה להיתלות באילנות זרים כאשר אפשר לדלג כשלושת אלפים שנה אחורה לימי מלכותו של דוד. גם שם הסיפור המקראי רצוף אותם מאפיינים. בשלב כלשהו (לפרטים נוספים אתם מוזמנים לפשפש בזיכרונכם או פשוט לגשת לתנ״ך) מחליט אבשלום, בנו של דוד, למרוד באביו ולבצע הפיכה.

אל אבשלום מצטרף היועץ אחיתופל. אחיתופל מתואר במקרא כיועץ טוב מאוד, וכך היו גם העצות שהעניק לאבשלום. אחיתופל הציע לאבשלום לשכב עם פילגשי דוד, ובכך להצהיר בגלוי על רצינות כוונותיו. אבשלום קיבל את העצה, והמטרה ההסברתית הושגה. העצה השניה שהעניק אחיתופל לאבשלום הייתה להתנפל על מחנה דוד בעודו עייף ומצומצם. אבשלום דחה את העצה (סוכן כפול של דוד בסיוע יד האלוהים), וסוף הסיפור ידוע - המרד נכשל ואבשלום נהרג.

העצות שהעניק אחיתופל היו אכזריות ולא מוסריות, אבל בהחלט היו עצות טובות ששירתו את האינטרס של אבשלום. ברבות הימים קיבל המושג ״עצת אחיתופל״ משמעות של ״עצה רעה״ - ככל הנראה בשל אופיין של העצות ובשל התדמית הציבורית החיובית ממנה נהנה דוד המלך. אחיתופל, אגב, בשומעו כי עצתו השנייה לא התקבלה (ומתוך הבנה כי סופו של אבשלום מתקרב) שב לביתו ושם קץ לחייו. מעניין כמה מיועצי מק-קינזי היו נוקטים צעד דומה.

כפי שסיפרתי התחלתי לבנות מנורת הליקס. האתגר הגדול בבניית המנורה הוא יצירת ההליקס עצמו. מדובר בהדבקת שכבות (למינציה) תלת ממדית של שכבות בארוך שלושה וחצי מטרים. ברור שהפתרון של תבנית ותבנית הידוק לא יכול לעבוד, כך שצריך לחפש פתרונות יצירתיים יותר. כאן הגיע תורם של היועצים להכנס לתמונה.

התייעצתי עם לא מעט אנשים (ומספר לא פחות של אנשים השיאו לי עצתם בלי שנשאלו) וקיבלתי שלל עצות. לחלק הראשון של הבעייה - יצירת מבנה כלשהו סביבו יכרך ההליקס - יש פתרון פשוט למדי. יוצרים גליל בקוטר ובגובה המתאימים, ומסביבו כורכים גובלים המגדירים את הנתיב של ההליקס. לאחר יומיים רועשים ומאובקים במיוחד (במהלכם נחתכו והודבקו זו על גבי זו 60 דיסקיות MDF, סומן נתיבו של ההליקס והודבקו הגובלים) היה בידי הגליל המבוקש.

לחלק השני של הבעייה - הידוק השכבות המודבקות - אין פתרון פשוט כל כך. חלק מן היועצים הפטירו בנון-שלנטיות "just put it in the bag" (תרגום: אני מציע להשתמש בשקית הוואקום). בחמש הדקות הראשונות זה נראה פתרון מבריק. כשחופרים קצת לעומק מבינים שצריך להכין שקית וואקום מיוחדת (גלילית) על מנת ליצור לחץ אחיד, ובנוסף צריך למצוא קסם כלשהו שיחזיק את השכבות במקומן עד שהשקית מתרוקנת מאוויר והוואקום נכנס לפעולה. פתרון אחר עירב בניית מנואלה ענקית שתסובב את הגליל, ושימוש במשקולת (דלי מים שיועבר דרך רצפת החדר) על מנת להדק את השכבות.

מאחר שכובע הקסמים שלי נשאר בארץ ולא ממש התחשק לי להיזכר בתור ״הישראלי שעשה חור ברצפה״, בחרתי בפתרון אחר. החלטתי להדק את השכבות באמצעות בלוקים קטנים שממוקממים בצפיפות לאורך נתיבו של ההליקס. הבלוקים מהודקים, באמצעות אומים, על מוטות הברגה שהודבקו אל תוך הגליל. לאחר יומיים של עבודה (במהלכם נחתכו 256 מוטות הברגה, נקדחו 256 חורים בגליל, הודבקו 256 מוטות הברגה למקומם, נחתכו 128 בלוקי הידוק ונקדחו 256 חורים בבלוקים) הייתי מוכן להדבקה.

 אני חש את את המתח באוויר, ולכן אציין מיד כי ההדבקה עברה בשלום. השתמשתי בדבק אפוקסי עם מקשה איטי, כך שעמדה לרשותי למעלה משעה להשלים את הידוק הבלוקים. בנוסף, השתמשתי במקדחה (הקלה והמופלאה) של festool על מנת להדק את האומים. חמישים ושש דקות אינטנסיביות מתום ערבוב הדבק הסתיים לו התהליך.

 ונסיים בהערה אודות הכותרת - פלא יועץ הוא שם אחד מספריו של הרב אליעזר פאפו שחי לפני כמאתיים שנה. מדובר בספר מוסר שדן בנושאים שונים ומסודר על פי הא"ב. עיון ברשימת הנושאים מגלה כי סוגיות בתחום הנגרות לא מצאו את מקומן אל בין דפי הספר.

פורניר (חלק ג')

ברשומה הראשונה בנושא פורניר הסברתי מה זה פורניר וכיצד מייצרים אותו. ברשומה השנייה בנושא הסברתי כיצד "תופרים" דפי פורניר. היום אסביר כיצד מדביקים את יריעות הפורניר אל המשטח. הרשומה תעבור מנושאים דביקים אל נושאים מלחיצים - מדיון בנושא דבקים לדיון בנושא הפעלת לחץ על הפורניר עד לייבושו של הדבק.

הדבק המסורתי ששימש להדבקת פורניר הוא hide glue שהוא דבק המיוצר מרקמות חיבור בבעלי חיים. בדבקים מסוג זה השתמשו המצרים כבר לפני 5,000 שנה, וטכניקת השימוש נותרה זהה למדי גם בימינו. את הדבק קונים בצורה מוצקה (פתיתים או דפים). על מנת להתמש בדבק יש להמיס אותו במים ולחמם לטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס (אם מחממים לטמפרטורה גבוהה יותר הדבק נהרס). זמן הפתיחה של הדבק קצר ביותר - דקות בודדות, ברגע שהטמפרטורה שלו יורדת מתחת ל - 50 מעלות יכולת ההדבקה שלו יורדת בצורה דרמטית. לדבקים שמיוצרים מבעלי חיים, בניגוד לדבקים הסינטטיים, יכולת "יניקה" טבעית - בעת תהליך ההתקררות הם "מצמידים" את החלקים המודבקים - הודות לכך כמעט שאין צורך להפעיל לחץ על החלקים המודבקים.

הדבקת פורניר אל משטח באמצעות hide glue היא תהליך שנשמע פשוט, אבל הוא דורש אימון - התכוננו לכמה כשלונות צורבים (אגו) וכואבים (כוויות בידיים). מחממים את הדבק ל - 60 מעלות. מכינים פטיש פורניר (veneering hammer), מים נקיים, סמרטוט, ניירות אפייה ומגהץ. מיד לפני שהדבק מוכן לשימוש מרטיבים את החלק החיצוני של הפורניר במים - הרטבה זאת באה למנוע (או לפחות להפחית) את הסתלסלות הפורניר בבואו במגע עם הדבק החם. שופכים את הדבק על המשטח ומפזרים אותו בצורה אחידה. מניחים את הפורניר על המשטח ומתחילים להצמיד אותו באמצעות פטיש הפורניר מן המרכז והחוצה, תוך דחיפת עודפי הדבק החוצה. אם עובדים בקיץ ישראלי ייתכן שהמגהץ יישאר ללא שימוש. אם עובדים בחורף בריטי, סביר להניח שהדבק יתחיל להתקרש לפני תום התהליך - או אז מחממים אותו ע"י גיהוץ הפורניר בחום נמוך ודרך הנייר. היתרון המרכזי של השיטה - אין צורך בהפעלת לחץ על הפורניר עם סיום ההדבקה. החסרונות של השיטה די ברורים, וזה עוד לפני שניסיתם אותה בעצמכם ולפני שהרחתם את הדבק.

אם אתם צמחוניים או מעוניינים בתהליך הדבקה קל יותר אתם מוזמנים לפנות אל הדבקים הסינטטיים. הדבקת פורניר היא תהליך ארוך למדי (מרגע מריחת הדבק ועד להפעלת הלחץ), לכן הדרישה המרכזית מהדבק היא זמן פתיחה ארוך. אפשר להשתמש בדבק נגרים כלשהו (ממשפחת ה - PVA), אבל זמן הפתיחה שלו הוא קצר למדי (באופן מעשי - כעשר דקות). אפשרות מוצלחת בהרבה היא שימוש בדבק ששמו Cascamite (לפעמים נקרא גם Extramite או Polymite). לדבק הזה זמן פתיחה ארוך - לפחות 30 דקות, והוא כמעט ואינו מושפע מטמפרטורה. הדבק מגיע בתור אבקה (מסריחה) אותה מערבבים עם מים. כמובן יש הוראות מדוקדקות לגבי כמות המים אותה יש להוסיף, אבל נגרים אמיתיים מוסיפים מים על פי הרגש (קחו בחשבון שאם מוסיפים יותר מדי מים לא ניתן להוסיף אבקה שכן יווצרו גושים, ואם מוסיפים פחות מדי מים נוצר גוש גדול שלא ניתן להמיס במים נוספים). מורחים את הדבק על המשטח, ומניחים עליו את הפורניר - הודות לזמן הפתיחה הארוך והצמיגות של הדבק ניתן "להסיע" את הפורניר על גבי המשטח עד שהוא מגיע למקום הרצוי. מומלץ להדביק את הפורניר לקצות המשטח באמצעות מסקינגטייפ או סלוטייפ - לא לצרכי הידוק אלא על מנת לשמור על הפורניר במקומו.

כל שנותר לנו כעת הוא להפעיל לחץ אחיד למשך מספר שעות על הפורניר על מנת שיידבק למשטח. שתי השיטות המקובלות הן הפעלת לחץ מכני על ידי הברגה או מנגנון הידראולי או הפעלת לחץ באמצעות ואקום (ריק). הפעלת הלחץ המכני מתבצעת במכשיר שמתקרא veneer press. יש אינספור גירסאות מסחריות וביתיות, אבל הרעיון זהה למדי - ברגים שמחוברים למסגרת, כאשר הם מהודקים הם דוחפים משטח, שלוחץ על הפורניר. אפשר כמובן להשיג לחץ (אמנם פחות אחיד וחזק) באמצעות קליבות ומוטות מקושתים - אפשר לייצר אותם לבד או לקנות מוטות מהודרים באריזת מתנה מ - BowClamp.

שיטה אחרת להפעלת לחץ היא באמצעות ואקום (אגב, חלק מהמכשירים המבוססים על ואקום נקראים אף הם veneer press). הרעיון פשוט למדי - הפורניר והמשטח מוכנסים לתוך "כיס" פוליאתילן שסגור משלושה צדדים. הצד הרביעי נסגר באמצעות ליפוף על גבי גליל, שמוכנס בלחץ לתוך גליל פתוח נוסף. לכיס הפוליאתילן מחובר "ונטיל" אליו מחברים (בחיבור מהיר) צינור, שמחובר אל משאבת ואקום. המערכת איננה סגורה באופן הרמטי, ועל מנת לייצר לחץ רצוף ישנן גרסאות בהן משאבת הואקום עובדת לאורך כל ההדבקה, וישנן גרסאות עם מד לחץ שמפעיל / מפסיק את המשאבה בהתאם ללחץ בתוך הכיס. בכל מקרה, גם באמצעות משאבה קטנה יחסית ניתן לייצר לחץ אחיד וגדול מאוד על גבי שטח נרחב. שיטה נוספת לייצור ואקום היא באמצעות מדחס ושסתום ונטורי - החסיד הבולט של השיטה הוא Joe - ניתן למצוא באתר שלו הרבה הסברים ותוכניות.

נסיים בדוגמא מרהיבה לשימוש בפורניר - כסא פרי יצירתו של ג'ון מוריס, שאיתו למדתי אצל מייקל. הגב הוא הדבקה (די מסובכת בגלל האורך והעקמומיות) של שני דפי פורניר בתבנית שנקראת book matching. הפורניר הוא סוג של מייפל שעבר דפורמציה, ונראה ממש כמו גב של תנין.