והזוכה הוא ...

אני יודע שהתערוכה המרשימה של בוגרי בית הספר לנגרות "עץ לדעת" האפילה על התערוכה הבריטית המקבילה. אז הנה למי שהחמיץ, כמה מילים ותמונות.

 Betty Norbury
היד הרמה

התערוכה הבריטית Celebration of Craftsmanship & Design נערכה זאת השנה העשרים ושתיים בצ'לטנהם שבבריטניה. התערוכה נוסדה בשנת 1993 ביד בני הזוג Betty & Ian Norbury. היא נוהלה ביד רמה בידי בני הזוג, והפכה לתערוכת הרהיטים הנחשבת ביותר בבריטניה. הרעיון שעמד בבסיס התערוכה היה ליצור מפגש בין אומנים וקונים. האומנים ידעו כי לעבודות שיציגו בתערוכה יש סיכוי גבוה להימכר, והקונים ידעו כי יש סיכוי גבוה שיוכלו למצוא בתערוכה רהיט כלבבם. ביקרתי בתערוכה פעמיים (בשנים 2005 ו - 2006), ובשתי הפעמים היה ברור כי התערוכה היא "תערוכה של קונים".

Jason Heap
השרמנטי

בשנת 2008 החליטו בני הזוג כי הם אינם רוצים להמשיך עוד במפעל, והודיעו כי זאת השנה האחרונה בה תתקיים התערוכה. לאחר הפצרות רבות, הם נאותו למכור את התערוכה (את המותג, המוניטין, הידע, הקשרים וכיו"ב) לנגר אומן, צעיר ושרמנטי בשם Jason Heap. עד מהרה שינתה התערוכה את אופיה, והיא הפכה מ"תערוכה של קונים" ל"תערוכה של נגרים". בני הזוג נורברי כואבים את האופי החדש, ומצטערים שמכרו את מפעל חייהם במקום לסגור אותו. מה שבאמת שבר את בני הזוג הוא שכחלק מהתערוכה יש (שומו שמיים, זעקי ארץ, תחזיקו חזק, אני מקווה שאתם יושבים) תחרות נושאת פרסים.

Alan Peters
האיש והאגדה

מילא תחרות נושאת פרסים, אבל תחרות על שמו של Alan Peters? זה כבר באמת קצת מוגזם. אפשר רק לנחש מה הייתה תגובתו של האיש הצנוע הזה, שמיעט להציג את עבודותיו המופלאות. האיש, שהשתייך לדור הנפילים (ויש שיאמרו חצאי האלים) של עולם הנגרות אמר פעם: "אם ביום מן הימים מישהו יחשיב את אחד הרהיטים שלי ליצירת אומנות, זה בסדר, זה בונוס. אבל, לא זאת המטרה שלי בבניית רהיטים. המטרה שלי היא לבנות רהיטים שאוכל לשים עליהם את שמי בשמחה". דבר אחד בטוח - לו הייתם בונים רהיטים ברמה שלו, הייתי מאוד מאוד מאושרים.

והנה שלושת הזוכים בתחרות של שנת 2015. איך לומר זאת בעדינות? בתערוכה של "עץ לדעת" ראינו עבודות מרשימות יותר.

Charles Byron

Sam Carter

Avian Evans-White

לשטוף את העיניים

"התשעה חודשים" סיימו ועזבו, לא לפני שפרקו את תערוכת הסיום שלהם בגלריה. את המקום תפסו רהיטים פרי יצירתם של סגל בית הספר. הנה כמה תמונות (כל הזכויות שמורות לבית הספר) עם כמה הערות.

כיסא גבוה של אלד לואיס (Aled Lewis), בנוי מייפל. אלד, כהרגלו, בעיצוב מודרני ונקי. העיצוב פשוט, אבל הבנייה ממש לא.

יורי קובאיאשי (Yuri Kobayashi) נכנעה (סוף סוף) ללחץ, ויצרה רהיטים פשוטים - שולחן נמוך, שמשמש גם כתיבת תהודה. הפאות מוחזקות באמצעות שלוש רצועות של גומי, כך שניתן לפרק את השולחן ולארוז אותו למשלוח.

סת' רולנד (Seth Rolland) ברעיון נחמד לתומך ספרים. מדובר בחתיכה אחת של אשא שנחרצת לסירוגין, כאשר שני הקצוות (המאונכים זה לזה) מחוברים באמצעות דיבל עץ. ניתן להפריד את הקצוות, ולסגור את התומך.

אדריאן פראזוטי (Adrian Ferrazzutti) מציג כיסא עם מבנה הרגליים האופייני לו (כנגר, לא כאדם). שימו לב לקשת (הרגל האחורית) שבנויה מכיפוף שכבות מחודדות - tapered bent lamination.

דייויד אפפיל-בראון (David Upfill-Brown) מציג "כיסא נשיקה" בסגנון האורגני שהוא סימן ההכר שלו. מדובר בכיפוף שכבות בשני שלבים - בשלב הראשון מכופפים את השכבות באמצעות כיפוף אדים, ובשלב השני מבצעים את ההדבקה עצמה. לאחר מכן מעצבים את הרכיבים לצורה האורגנית שלהם באמצעות כלים ידניים והרבה עבודה קשה.

התערוכה פתוחה עד ל - 17 בספטמבר, אבל אם אתם רוצים הדרכה בעברית אתם צריכים להגיע לפני סוף חודש יולי.

על מימונה ותפוזים

ביום שישי ערך בית הספר את חגיגת המימונה השנתית שלו. ביום גשום למדי הגיעו לבית הספר כארבעה מאות מבקרים, שהערו אל גרונם כמויות מכובדות של יין ובירה, והרגיעו את קיבתם בבליסת כמויות מכובדות של שיפודים, גבינות ושאר מיני חטיפים. חוץ מהשוני הגסטרונומי נרשמו שני הבדלים משמעותיים נוספים. הראשון - לא נצפו פוליטיקאים, מרוקאים או פוליטיקאים-מרוקאים בקהל. השני - האירוע התחיל בשעה חמש והסתיים בשעה שבע (כפי שציין באוזני מרק - "בשעה תשע מגלגלים את הכבישים").

רוב הבאים הם אנשים שקשורים, כך או אחרת, לבית הספר - תורמים, תלמידים לשעבר, "אנשי שם" בתחום הנגרות, וחברי הנהלה. אליהם מצטרפים "סתם" תושבים מקומיים ותיירים מזדמנים. חוץ מאכילה, שתייה ותיחזוק קשרים חברתיים, האורחים מבקרים בגלריה, ורבים מבקרים גם בבניין "שלנו", בניין האומנים-אורחים (Fellows). כל אחד מאיתנו הציג מספר עבודות (אני הצגתי את השעון, ארון המשקאות ומשחק הזכרון), ובסך הכל היה אוסף מעניין ומרשים של עבודות. אני מצאתי עצמי מדבר במשך קרוב לשעתיים רצופות על העבודות שלי (ועל עצמי).

גארת האק (Garrett Hack) ביקר בתערוכה. הוא התבונן בעבודות שלי, ולפני שהוצאתי מילה שאל אותי אם אני אירופאי. אחרי שיישבנו את הסוגייה האם ישראל נחשבת לחלק מאירופה (התשובה: close enough), הוא הסביר כי העיצובים שלי שונים - אירופאים ולא אמריקאים. תומס מוזר (Thomas Moser) ביקר אף הוא בתערוכה, והשעון שלי זכה מפיו לציון "העבודה המוצלחת ביותר שראיתי כאן היום". נחת.

סוף השבוע מוקדש למנוחה על זרי הדפנה (מנוחה במיטה נשמעת לי הרבה יותר מוצלחת), וביום שני אני שב לבנות את הארון החצי-כדור שלי. בעלי האינטואיציה המתמטית מוזמנים להמשיך לקרוא. שאר הקוראים מוזמנים לקפוץ למטבח, להביא תפוז וסכין, ולשוב לקריאה. נא לחתוך את התפוז לשניים לאורכו (מהקצה העליון אל הקצה התחתון), ולבחור באחד החצאים להמשך ההסבר.

העיגול שהתקבל כתוצאה מן החיתוך יהיה גב הארון והוא יחובר אל הקיר. הקליפה של התפוז תהווה את הדלתות. תוכו של התפוז ירוקן, והוא יוחלף במספר מדפים. קליפת התפוז תחולק לשני חלקים - ימני ושמאלי. כל חלק יחולק לשלושה חלקים - שלוש דלתות. על מנת שהדלתות יוכלו להיפתח ולהיסגר הן יהיו בעלות רדיוס שונה, ויסובו על שני צירי סיבוב - עליון ותחתון. הנה כמה שרטוטים שיבהירו את התמונה (הראשונה - מבט מן החזית, השנייה - מבט מלמעלה, השלישית - מבט מתוך הארון החוצה).

הדלתות נבנות בשני שלבים. בשלב הראשון מבצעים כיפוף באמצעות הדבקת שכבות, ומקבלים קשת ברדיוס המתאים. עבור כל דלת מייצרים שלוש קשתות. כעת, חותכים את הצדדים של כל קשת בזווית (של 5 מעלות), ומקבלים צורה של פלח של תפוז. את שלוש הקשתות החתוכות מדביקים יחדיו, ומקבלים דלת. התהליך הזה נקרא coopering, והוא משמש בבניית חביות (cooper הוא בונה חביות).

למה 5 מעלות ? אנחנו צריכים לכסות חצי כדור - 180 מעלות. אנו מכסים אותו עם 6 דלתות - כל דלת מכסה 30 מעלות. כל דלות בנויה משלושה חלקים - כל חלק מכסה 10 מעלות. לכל חלק שני צדדים - כל צד נחתך בזווית של 5 מעלות.

על החיתוך נדבר ברשומה הבאה. הנה כמה תמונות מתהליך הכנת הקשתות. בתמונה הראשונה רואים את 54 השכבות (6 דלתות * 3 חלקים לכל דלת * 3 שכבות). בתמונה השנייה והשלישית רואים את ההדבקה עצמה. בכל הדבקה הדבקתי שלוש קשתות ברדיוס שונה (עם שתי שכבות מרווח ביניהן, בצבע חום בתמונה) - אחת לכל דלת. כך חסכתי לעצמי עבודה (הכנת תבנית כיפוף אחת במקום שלוש) וזמן (שש הדבקות במקום שמונה עשרה).

ונסיים בשירם של נורית זרחי ויוני רכטר - "קילפתי תפוז". נקווה שאני לא אצטרך לתקן את הפלחים.

תמונה אחת שווה אלף מילים

בלי הקדמות מיותרות נפתח בקטע מוסיקלי קצר

אם אמרתם "תמונות בתערוכה מאת מוסט מוסורגסקי" ניחשתם נכון (או פשוט קראתם את הכותרת). מדובר בקטע הפתיחה של היצירה - הפורמנד. היצירה הולחנה בשנת 1874, ונכתבה במקור עבור פסנתר. היצירה זכתה במהלך השנים לעיבודים תזמורתיים שונים, כשהמפורסם שבהם נעשה על ידי המלחין הצרפתי מוריס ראוול בשנת 1922. אחד הפרקים של היצירה, "מחול האפרוחים בביצתם", בביצוע טומיטה שימש כאות הפתיחה לתוכנית "מקהלה עליזה" ששודרה במשך שנים ביום שבת בבוקר בגלי צה"ל.

תלמידי "התשעה חודשים" מריחים כבר את סוף הקורס. כמיטב המסורת, כחודש לפני סיום הקורס נערכת בגלריה תערוכה של הרהיטים שלהם. כל אחד מן התלמידים מציג רהיט אחד גדול ואחד קטן. הנה חלק מן המוצגים בתערוכה, בלווית כמה מילות הסבר.

לקראת היריד "Craft Boston" (שנפל בתיזמון אומלל על הפיצוץ במרתון בוסטון) הכין כל אחד מן התלמידים פרויקט קטן בייצור סדרתי, אותו הוא ניסה למכור ביריד. הפרויקט שנמכר בהצלחה יתרה היה הרמקול (האקוסטי בלבד) למכשיר ipod. מכניסים את המכשיר לתוך החריץ השחור שמימין ונהנים מאיכות צליל מפתיעה. הארנק הוא רעיון נחמד מאוד, שנתקל בקשיים ביצועיים (בעיקר בחזית העור), ולפיכך לא מצא את מקומו ביריד.

הנה פרויקט marquetry מרשים.

מראה גדולה (ויפה) ובה השתקפות של ארון לכינורות.

ולסיום מספר שולחנות:

כמו תמיד, אתם מוזמנים לבקר בגלריה, ולהתרשם מן הרהיטים באופן בלתי אמצעי (זיכרו - אנחנו סגורים ביום ראשון).

ואם הכותרת נכונה, הרי זאת הרשומה הארוכה ביותר שפירסמתי.