מה מופיע כאן בתמונה? אני אסייע בידכם - אין מדובר במכשיר מתחום הנגרות, אלא באב קדמון שלו. רמז נוסף - סיבוב הידית גורם לסיבוב השרשת החדה. מדובר במכשיר רפואי מתחום המילדות שנועד לחיתוך עצמות (אני חוסך מכם את התיאור הפלסטי המדויק). המכשיר הומצא בשנת 1785 ע"י שני רופאים סקוטים - ג'ון אטקינס וג'יימס ג'פרי. מדובר בלא פחות מאשר מסור השרשרת הראשון. הוא אמנם קטן ומופעל ביד, אבל הוא שימש לחיתוך עצמות לאורך כל המאה התשע עשרה.
אנו נידונים כעת לתקופה ארוכה של "עמימות היסטורית" בכל הנוגע לאימוץ הטכנולוגיה הרפואית בעולם הנגרות. בשנת 1830 ישנם איזכורים לשימוש במכונה עם שרשרת ששימשה חוטבי עצים בקליפורניה. אבל, אין עדויות ממשיות לקיומה של מכונה שכזאת. בשנת 1861 יש איזכור למסור של המילטון - מסור שרשרת שהופעל בכוח היד. גם כאן, מעבר לאיזכור אין עדויות ממשיות לקיומה של מכונה שכזאת. בסוף המאה התשעה עשרה אנו פוגשים מכונות רבות, שמופעלות בכוח השרירים של המפעיל. אחת הדוגמאות למכונה שכזאת היא המכונה של וויליאם גיילס, שרשם עליה פטנט בשנת 1878. אמנם בספרות המכונות הללו מתוארות בתור "מסור שרשרת", אבל עיון חטוף בתמונות מבהיר כי לא כך הם פני הדברים. מדובר במכונות שהמירו תנועות שונות ומשונות של המפעיל לתנועה אופקית של מסור "רגיל".
"מסור שרשרת" של גיילס (גירסא מתקדמת משנת 1879)
בתחילת המאה העשרים מתרחש סוף סוף המפגש בין מסורי השרשרת לבין עולם הנגרות. את מסורי השרשרת הראשונים אנו מוצאים במנסרות גדולות. מדובר היה במפלצות חשמליות, עצומות מימדים, ששימשו לחיתוך בולי עץ.
מסורי השרשרת הראשונים של פסטו (1925)
מסור השרשרת הראשון כפי שאנחנו מכירים אותו הומצא בשנת 1925 בידי חברה גרמנית בשם Festo (ששינתה את שמה ברבות הימים לחברת Festool). בשנת 1926 פיתח Andreas Stihl את הגירסא שלו למסור שרשרת חשמלי, ובשנת 1929 פיתח את הגירסא עם מנוע הבנזין. החברה אותה ייסד סטיהל עודנה חיה וקיימת - כיום היא מעסיקה כ - 12,000 עובדים ומחזור המכירות שלה עומד על כ - 2.98 מיליארד יורו בשנה. בשנת 1927 פיתח הגרמני Emil Lerp את הגירסא שלו למסור שרשרת עם מנוע בנזין. הניסויים במהלך הפיתוח בוצעו בהר Dolmar, ומכאן הגיע שמה של החברה - Dolmar (אגב, החברה נרכשה ע"י חברת מקיטה בשנת 1991).
מלחמת העולם השנייה הביאה לפיתוח (שלא לומר העתקה) של מסורי שרשרת בארצות הברית. לאחר מלחמת העולם השנייה, הודות לשימוש גובר באלומיניום והקטנה משמעותית של המנועים, מתחיל הייצור של מסורי שרשרת קלים וחזקים, שמיועדים להפעלה בידי אדם בודד.
בשנת 1985 ייסדה חברת סטיהל את תחרות ה - Stihl Timbersports. מדובר בתחרות בינלאומית שבוחנת את יכולתם של המתחרים במגוון כישורים הנחוצים לחטיבת עצים. התחרות כוללת את הענפים הבאים:
Springboard - המתחרים צריכים להעפיל באמצעות שני לוחות עץ (מקפצות) אל החלק העליון של בול עץ בגובה 2.7 מטר ובקוטר של 30 ס"מ. הם צריכים לכרות, באמצעות גרזן, את חלקו העליון של בול העץ.
Stihl Stock Saw - המתחרים צריכים לפרוס, באמצעות מסור שרשרת, שתי פרוסות מבול עץ בקוטר של 30 ס"מ. החיתוך הראשון מתבצע כלפי מטה, והשני - כלפי מעלה. שתי הפרוסות חייבות להיות חתוכות בקטע שאינו עולה על עשרה ס"מ.
Underhand Chop - המתחרים עומדים על בול עץ בקוטר של 30 ס"מ, כאשר הרגליים שלהם מרוחקות 30 ס"מ זה מזה. הם צריכים לכרות, באמצעות גרזן, את חלקו העליון של בול העץ.
Single Buck - המתחרים צריכים לחתוך באמצעות מסור "רגיל" בול עץ בקוטר של 45 ס"מ. המתחרים רשאים להעזר באדם נוסף שיכול לדחוף טריז בחתך ויכול לסוך את המסור.
Standing Block Chop - המתחרים צריכים לכרות באמצעות גרזן את חלקו העליון של בול עץ בקוטר של 30 ס"מ.
Hot Saw - המתחרים צריכים לפרוס, באמצעות מסור שרשרת מיוחד, שלוש פרוסות מבול עץ בקוטר של 30 ס"מ. שלוש הפרוסות חייבות להיות חתוכות בקטע שאינו עולה על 15 ס"מ.
ומי שרוצה להתחיל להתכונן - הנה סרטון מהתחרות הראשונה (1985). מתחילים ב - Stock Saw וממשיכים ב - Springboard.
ונסיים בחדשות קשות. הבלוג יוצא לחופשה בת שבוע. אנחנו נאלצים לנסוע לאירוע משפחתי בתפוח הגדול, ואם אנחנו כבר שם - אין ברירה אלא להמשיך לכמה ימים להרי האדירונדק למחקר בנושא כיסאות.
כל פוליטיקאי מתחיל יודע שאם הוא רוצה לספר סיפור טוב, הוא צריך לעשות שני דברים - להפוך את הסיפור לאישי ולהגזים (personalise and exaggerate). נשאיר את ההגזמות לפוליטיקאים, אבל נוסיף נופך אישי לרשומה הקודמת.
בכל פעם שאני נחשף לאבק של אלון אני מקבל גירוי מעצבן בכפות הידיים. לא מדובר במשהו דרמטי, והגירוי חולף כמה שעות לאחר תום החשיפה, אבל בכל זאת - זה די מעצבן ומפריע לעבודה. בכל פעם שאני נחשף לאבק של עץ שמשווק תחת המותג "רוזווד" אני סובל מגירוי באף (= התעטשות נמרצת), מגירוי בעיניים (= דמיעה נמרצת) ומצריבה בגרון. אני מכיר באופן אישי נגר מכובד (רוצה לומר - אין מדובר ב"מישהו" שהוא חבר של השכנה של הדודה של גיסתי) שנחשף לאבק של "רוזווד", סבל מתגובה אלרגית חריפה, בילה מספר ימים בבית חולים ועוד מספר לא מבוטל של ימים בבית. בכל פעם שאני נחשף לאבק של עץ שמשווק תחת המותג "פאדוק" אני סובל מגירוי באף. דווקא ארז הלבנון וצפצפה לא עושים עלי רושם.
אז מה עושים? מצמצמים ככל הניתן את החשיפה לאבק על ידי שימוש במערכת לשאיבת אבק, מערכת לסינון אוויר, נשמיות ולבוש מגן. העצות המובאות כאן מיועדות לטווח הנגרים שבין "החובב" לבין "המקצוען הבודד". אינני מתיימר להיות מומחה לבטיחות ולגהות. בסופו של דבר, מתוך נאמנות לאתוס הישראלי, כל אחד יעשה מה שהוא מבין.
מערכת שאיבת אבק
הדרך הטובה ביותר לצמצם את החשיפה לאבק היא לתפוש אותו קרוב ככל הניתן למקום בו הוא נוצר, והדרך הטובה ביותר לתפוש אותו הוא באמצעות מערכת שאיבת אבק. באופן כללי, מערכת שאיבת אבק מורכבת מחמישה חלקים:
מאוורר - מייצר את זרם האויר, שגורם לשאיבת האבק.
מערכת צינורות - מקשרת בין המאוורר לבין הכובעים.
כובעים - התקנים הנמצאים במקום בו נוצר האבק, ותפקידם לתפוש את האבק. בחלק מן המקרים הכובע הוא חלק מן המכונה (המכשיר), ובחלק מן המקרים הוא תוספת למכונה.
מסנן (פילטר) - תפקידו לסנן את האוויר המאובק, להותיר את האבק בתוך המערכת ולשחרר אוויר נקי החוצה.
מפריד (ציקלון) - תפקידו להפריד את הנסורת מן האבק, לפני ההגעה אל המסנן. כך משפרים את יעילותו של המסנן ומאריכים את חייו.
בסדנאות קטנות מדובר לרוב במערכת פשוטה עם חיבור אחד לכובע, שמניידים אותה בין המכונות השונות. לעיתים, בנוסף למערכת הניידת, ישנה מערכת נייחת שמחוברת באופן קבוע למכונות הגדולות (מסור, מקצוע עליון, וכיו"ב). חשוב לשים לב לנקודות הבאות:
התאמה של הספק המערכת (ובעיקר של המאוורר) לכמות האוויר והאבק אותה יש לפנות. לשואב אבק ביתי אין שום סיכוי להתמודד עם קרייזיק גדל מידות. שאלת ההתאמה מסובכת יותר אם המערכת מחוברת עם צנרת קבועה למספר כובעים בו-זמנית.
צינורות ארוכים, בעלי קטרים משתנים, מפותלים, בעלי פניות חדות מקטינים באופן משמעותי את הספק המערכת.
הכובע הוא פשרה בין הרצון לתפוש כמות מירבית של אוויר ואבק לבין נוחות ובטיחות העבודה. צריך להשתדל ולבחור במכשירים עם כובעים שמהווים פשרה טובה, או לחילופין - לקנות או לבנות באופן עצמאי כובעים שכאלה. אני לא מצליח להבין מדוע, במאה ה-21, נגרים מוכנים עדיין לקנות ראוטר בלי חיבור סביר למערכת שאיבת אבק.
אין שום טעם לצייד את המערכת במסנן "אטומי" אם היא לא מיועדת לכך. באופן כללי - ככל שהמסנן בעל יכולת הפרדה טובה יותר, הספק המערכת יורד. אין טעם "לחנוק" את המערכת עם מסנן לא מתאים.
מומלץ מאוד להשתמש במפריד אם המערכת מחוברת למכונות שמייצרות הרבה נסורת (מסור שולחן). אם המכונות מייצרות רק אבק (משייפת) - המפריד מיותר, אבל איננו מזיק.
מומלץ למקם את מוצא המערכת מחוץ לסדנא (וזה לא שאנחנו לא אוהבים את השכנים). המערכות הללו רחוקות מלסנן את כל האבק, ואם אפשר להיפטר משאריות האבק מחוץ לסדנא - עדיף.
יש להקפיד על תחזוקה של המערכת - ניקוי פילטרים, ניקוי מיכלי / שקי אגירה, תקינות צינורות וכובעים.
מערכת סינון אוויר
מערכות סינון אוויר מהוות "קו הגנה שני". הן מיועדות ללכוד את החלקיקים שנמלטו ממערכת שאיבת האבק, ומצאו דרכם אל אוויר הסדנא. המערכות בנויות ממאוורר ומערכת פילטרים בעלי כושר הפרדה גבוה. המערכות, שמונחות על גבי משטח או תלויות מן התקרה, נבדלות זו מזו בהספק שלהן וברמת הסינון שלהן (וגם .. ברעש שהן מפיקות, בנוחות ניקוי והחלפת הפילטרים, ובמחיר).
קיים ויכוח האם מותר (כדאי) להפעיל את מערכות סינון האוויר בשעה שנמצאים בסדנא, או שיש להפעילן רק לאחר היציאה מן הסדנא. המצדדים בהפעלה "אחרי" טוענים כי בעצם פעולתן המערכות גורמות לסיחרור האוויר והאבק, מה שמגביר את החשיפה של הנגר לאבק, שאחרת היה שוקע מטה. המצדדים בהפעלה "תוך כדי" טוענים כי מדובר בחלקיקי אבק כל כך קטנים שממילא אינם שוקעים מטה, ולכן עדיף להיפטר מהם מהר ככל הניתן.
היצרנים ואירגוני התקינה אינם מספקים המלצה חד-משמעית בנושא, והם מעדיפים לשמור על עמימות. בסדנאות שעבדתי בהם היה מקובל להפעיל את המערכות רק לאחר היציאה מן הסדנא, אבל לא הייתה הוראה חד-משמעית לא להפעיל אותן "תוך כדי". בכל אופן, מדובר בהפעלה ממושכת - גם כשמדובר במערכות גדולות ומקצועיות הן אמורות לפעול במשך מספר שעות על מנת להגיע לאוויר "נקי".
נשמיות
מטרתן של הנשמיות היא למנוע מחלקיקי האבק להיכנס אל תוך מערכת הנשימה. רוב הנשמיות מיועדות לשימוש חד-פעמי, או למספר קטן של שימושים. הנשמיות מגיעות בשלושה מקדמי הגנה - 4, 10, 20 (מסיכות הגנה מגיעות עד למקדם הגנה של 40, והן גם מספקות הגנה לעיניים). מקדם ההגנה המומלץ עבור עבודות נגרות הוא 20.
עבור רוב פעולות הנגרות - עבודה עם מערכת שאיבת אבק תקינה חוסכת את הצורך בנשמית.
בכל פעולה הכרוכה בשיוף (ידני או ממוכן) מומלץ להשתמש בנשמית.
בכל פעולה הכרוכה בטיפול באבק (ניקוי מערכת השאיבה, ניקוי מכונות וכיו"ב) מומלץ להשתמש בנשמית.
בעבודה עם עץ בעל פוטנציאל רעילות גבוה מומלץ להשתמש בנשמית.
חשוב להשתמש בנשמית שמתאימה למבנה הפנים ואוטמת היטב.
חשוב להחליף את הנשמית על פי הוראות היצרן.
לבוש מגן
מטרתו של לבוש המגן היא למנוע מגע של העור עם האבק. כאשר עובדים עם עץ בעל פוטנציאל רעילות גבוה מומלץ לעבוד עם בגדים ארוכים, כפפות ומשקפי מגן או מסיכת פנים. יש להימנע מבגדים שיכלאו אבק בינם לבין העור. יש להקפיד על ניקוי הבגדים בצורה שתבטיח פיזור אבק מזערי.
קשה לראות, אבל שם מאחור נמצאת נגריה (וויקיפדיה)
לסיכום
אל תעבדו בלי מערכת שאיבת אבק מתאימה ומתוחזקת כהלכה. אם אין לכם מערכת כזאת - לכו לקנות (או לבנות) עכשיו. מגע של אבק במערכת הנשימה מסוכן לא פחות ממגע של להב המסור באצבע.
אם אתם משייפים או מתעסקים עם אבק - אל תעבדו בלי נשמית מתאימה ותקינה.
לא מזיק להצטייד במערכת סינון אוויר, אבל ממש לא חייבים.
נפתח במסע היסטורי, נעצור לאתנחתא מוסיקלית-בלשנית, ונמשיך במסע הפחדה.
ממלכת שומר, 2,500 לפני הספירה - החשבוניה הראשונה מוצגת לעולם. מדובר בלוח עם חריצים מקבילים - כל חריץ מייצג חזקה אחרת. השומרים השתמשו בבסיס 60, כך שהחריץ הראשון ביטא אחדות, החריץ השני ביטא 60-ות, החריץ השליש ביטא 3,600-ות, וכן הלאה. בחריצים הונחו חפצים קטנים, אשר שימשו בתור מונים (כלומר, ייצגו את הספרות). ריבוי החפצים (בשל הבסיס הגדול) והעובדה שהם הונחו באופן חופשי בתוך חריצים סיבכו מאוד את השימוש בחשבוניה, והיא שימשה אך רק לחיבור ולחיסור של מספרים. [עוד על מספרים - ברשומה הישנה "בכל אשמה השיטה"]
ככל הנראה גם המצרים הקדמונים השתמשו בחשבוניות דומות, אבל ארכיאולוגים לא הצליחו למצוא לכך עדויות (נמצאו חפצים שייתכן כי שימשו כמונים). הפרסים החלו להשתמש בחשבוניות בסביבות 600 לפנה"ס, וייתכן שהם אלה שהפיצו את השימוש בחשבוניה לסין ולהודו.
חשבוניה רומאית - שחזור (ויקיפדיה)
אצל היוונים אנחנו מוצאים עדויות לשימוש בחשבוניה במאה החמישית לפני הספירה. מדובר היה בלוח עץ או שיש עם חריצים, שבהם הונחו חלוקי נחל קטנים (Calculi). עד מהרה אימצו גם הרומאים את החשבוניה. הבסיס בו השתמשו היוונים והרומאים היה בסיס עשרוני חצוי, בדומה לספרות הרומאיות שאנו מכירים בהן יש סימון ל - 1, 5, 10, 50, 100 וכן הלאה. החשבוניות של היוונים והרומאים עבדו משמאל לימין (כלומר האחדות היו בצד שמאל), בעוד שהחשבוניות של השומרים, המצרים והפרסים עבדו מימין לשמאל.
חשבוניה סינית בתצורה עשרונית (ויקיפדיה)
העדות הראשונה לשימוש בחשבוניה אצל הסינים הוא במאה השנייה לפנה"ס. לא ברור אם הם פיתחו את החשבוניה באופן עצמאי, או שהיא הגיעה אליהם דרך פרס. בכל אופן, הסינים הם אלה שהביאו את החשבוניה למבנה המוכר לנו כיום - מוטות שעליהם נעים חרוזים. השינוי המבני איפשר לבצע חישובים מורכבים (כפל וחילוק בנוסף לחיבור ולחיסור) במהירות רבה. בחשבוניה הסינית אנו מוצאים חמישה חרוזים ועוד שניים על כל מוט - כך ניתן היה לבצע ביעילות חישובים בבסיס הקסדצימלי (בסיס 16, שהיה מקובל אצל הסינים) חצוי ומאוחר יותר גם בבסיס עשרוני חצוי.
החשבוניה הסינית אומצה ע"י היפנים בשלב מאוחר למדי (המאה ה - 14 לספירה), ומהר מאוד שינתה את תצורתה לארבעה חרוזים ועוד אחד על כל מוט. שינוי ששיקף את המעבר של היפנים לשיטה העשרונית ונטישת השיטה ההקסדצימלית.
החשבוניה הרוסית היא חשבוניה על בסיס עשרוני (מלא). על כל מוט מושחלים עשרה חרוזים, כאשר לצורך הנוחות שני החרוזים האמצעיים בעלי צבע שונה. החשבוניות המוכרות כיום בעולם המערבי (ומשמשות כעזר למידה בבתי ספר) מבוססות על החשבוניה הרוסית ועובדות על בסיס עשרוני מלא.
רגע לפני שאני מאבד את אחרוני הקוראים - אתנחתא מוסיקלית-בלשנית. "מעלה אבק" של להקת טיפקס. מילים ולחן: קובי אוז (וכל קשר לבחירות המתרגשות עלינו - מקרי בהחלט).
איך אומרים "חשבוניה" באנגלית (ובעצם בכל השפות "המערביות") ? Abacus. המילה הגיעה לאנגלית מיוונית (דרך לטינית). המילה היוונית המקורית הייתה ἄβαξ (אני אחסוך לכם את החזרה לשיעורי המתמטיקה. הוגים את זה - abax), ומשמעותה "לוח ציור". מדובר בלוח מכוסה בחול, שעליו ניתן היה לצייר באמצעות מקל (או אצבע). מקורה של המילה היוונית הוא בשפות שמיות. אנחנו מכירים שפה כזאת - עברית. אנחנו מכירים גם מילה כזאת - "אבק". החשבוניות המקוריות היו לוח מכוסה אבק (= abax) עליו סומנו חריצים, שבהם הונחו החפצים.
אנחנו (הנגרים) לא מבינים גדולים בחשבוניות, אבל באבק אין מומחים מאיתנו. אז, זהו, שלא בדיוק. אנחנו מצטיינים בייצור אבק, אבל יש לנו עוד כמה דברים ללמוד בכל הנוגע לנזקים שהאבק עלול לגרום לנו ובאפשרויות לצמצום הסיכון. הגיע הזמן למסע ההפחדה.
כשאנחנו נדרשים לתקנים בנושא בטיחות בעבודה, אנחנו יודעים למה לצפות. התקנים הישראלים נוכחים / נפקדים - או שלא ניתן למצוא אותם, או שהם פשוט לא קיימים. התקנים האמריקאיים מאופיינים באמירות מעורפלות (שמשקפות לחץ של קבוצות אינטרסים שונות) - "אין עדות חד-משמעית ש ... אבל מומלץ ש ...". בצר לנו אנחנו פונים לתקנים הבריטיים של ה - Health and Safety Executive. אפשר להתווכח על תוכנם, אבל לפחות יש תוכן שאפשר להתווכח עליו.
הנה מידע מתוך "דף אינפורמציה" של ה - HSE בנושא הסכנות הכרוכות בחשיפה לאבק של עצים.
באופן כללי, עצים קשים מסוכנים (רעילים) יותר מעצים רכים. פורניר ולביד הם לרוב תוצר של עצים קשים. שבבית וסיבית הן לרוב תוצר של עצים רכים, אבל החומרים המוספים להם עלולים להיות מסוכנים לכשעצמם.
זנים רבים יכולים להיות משווקים תחת שם מסחרי אחד. תחת השם rosewood משווקים קרוב לשלושים זנים שונים. אם מישהו מוכר לך רוזווד - ממש לא ברור מה הוא מוכר לך (לרוב, גם לו אין מושג). הקביעה "רוזווד הוא עץ רעיל" היא כל כך כללית ולא מדויקת, שהיא פשוט חסרת טעם. כדי להגביר עוד יותר את המבוכה - אותו זן יכול להיות משווק תחת שמות מסחריים שונים.
קיימת שונות גדולה בין עצים (specimen) מאותו זן. עץ אחד עלול להכיל הרבה מאוד גורמים רעילים, בעוד שעץ אחר עשוי להכיל מעט מאוד גורמים רעילים.
קיימת שונות גדולה בתגובה של אנשים שונים לאותה חשיפה לאבק. אדם אחד עלול לפתח תגובה קשה, בעוד שאדם אחר כלל לא יושפע.
התקן הבריטי מגדיר את החשיפה המקסימלית המותרת במקום עבודה - לאורך שמונה שעות עבודה, אין לחרוג מחשיפה ממוצעת של 5 מ"ג אבק למטר מעוקב אויר.
האבק עלול לגרום לגירוי של העור. על פי רוב מדובר בגירוי מקומי, שחולף כאשר נפסקת החשיפה לאבק. במקרים חמורים, החשיפה עלולה לגרום לדלקת עור. במקרים חמוירים עוד יותר, החשיפה עלולה להתניע תגובה אלרגית חריפה, שתתפרץ בעת חשיפה חוזרת לאבק.
האבק עלול לגרום לגירוי של מערכת הנשימה. האבק עלול לגרום לנזלת, להתעטשויות נמרצות, לאף סתום, לדימום באף, ובמקרים נדירים מאוד - לסרטן באף. על פי רוב, הגירוי נפסק כאשר נפסקת החשיפה לאבק. גם כאן, במקרים חמורים יותר עלולה להיות מותנעת תגובה אלרגית חריפה, שתתפרץ בעת חשיפה חוזרת לאבק.
האבק עלול לגרום לנזק לריאות. החל בהתקפי אסטמה, וכלה בנזק תמידי לתפקודי הריאות.
האבק עלול לגרום לגירוי של העינים. החל בכאב בעינים, עובר דרך הדמעה, וכלה בדלקת עינים.
האבק עלול לגרום לגירוי של הגוף כולו. במקרים נדירים עלול להיגרם גירוי כללי של הגוף - כאבי ראש, בחילות, צמא, צימצום שדה הראיה, וכיו"ב צרות מצרות שונות.
מספר מחקרים מצביעים על קשר בין חשיפה לאבק לבין פגיעה בתאי זרע ופגיעה במערכת הלימפה (מחלת הודג'קין).
רגע לפני שאתם מוותרים לחלוטין על נגרות, אתם בטח אומרים לעצמכם - אני משתמש בעצים "רגילים", לא יכול להיות שהם מסוכנים. אני מצטער לאכזב אתכם - הנה רשימה מאוד חלקית של עצים "רגילים" עם נזקים בריאותיים מדווחים.
אדר (maple) - ירידה בתפקודי ריאות.
אלון (oak) - אסטמה, התעטשויות נמרצות, גירוי עיניים.
ארז לבנון (cedar of Lebanon) - גיורי של מערכת הנשימה.
אורן (pine) - גירוי של העור,ירידה בתפקודי ריאות.
צפצפה (poplar) - התעטשויות נמרצות, גירוי עיניים, שלפוחיות על העור.
העצים הפחות "רגילים" גורמים לתגובות הרבה יותר "אקזוטיות" - לימבה גורם לדימום מהאף ומהחניכיים, ארז אדום גורם לנזק למערכת העצבים המרכזית, פאדוק גורם להקאות ולהתנפחויות של אברים, וונגה גורם לנזק למערכת העצבים המרכזית ולהתכווצוית בטניות, יו גורם לכאבי ראש, ירידה בלחץ דם ופגיעה בתפקוד לבבי.
אז מה עושים ? מחכים לרשומה הבאה שתציע כמה דרכים להקטין את הסיכון. שבוע טוב.
בואו נודה על האמת - קמדן איננה נמצאת בחזית המחקר הרפואי. לפיכך, הרופאה מוצאת עצמה מטיילת די הרבה ברחבי ארצות הברית, ולעיתים אף חוטאת במסעות ליבשת הישנה - אירופה. נסיעותיה של הרופאה מצייתות בנאמנות לחוק מרפי - ולכן תמיד יתרחשו אחד או יותר מן המאורעות הבאים:
הטיסה חזרה תיתבטל, או לכל הפחות תידחה.
הלימודים יתבטלו, או לכל הפחות יתחילו מאוחר / יסתיימו מוקדם.
אחד הילדים יישאר בבית בשל מחלה, או לכל הפחות ייחלה במהלך היום וידרוש איסוף.
באחת מנסיעותיה האחרונות של הרופאה היא נפגשה עם רופא (יהודי) מכובד. במהלך הפגישה עלתה השאלה הקבועה "איך הגעתם לקמדן ?", ומיד ניתנה התשובה הקבועה "בעלי נגר ....". הסתבר כי הרופא הוא נגר חובב, ששמח מאוד להעביר את המשך הפגישה בדיבורים על נגרות.
הרופא הפנה אותנו להעיף מבט על ה - Tree of Life Shtender (סטנדר עץ החיים) וכך אכן עשינו. מדובר בסטנדר "הכל כלול". הסטנדר מעשה ידיהם של דויד מוס (תכנון) ונוח גרינברג (ביצוע) איננו סטנדר רגיל - הוא כולל בתוכו:
קופסת צדקה
קופסה לתפילין
סט לקידוש
מנורה לשבת
קרש וסכין לחלה
קופסא לאתרוג
צלחת סדר
כל הפריטים מוכלים בתוך הסטנדר ומוצאים על פי הצורך. על פי האומנים הם בנו (ומכרו) יותר ממאה סטנדרים כאלה לבתי כנסת, מוזיאונים ולאנשים פרטיים.
המתעניינים מוזמנים להעיף מבט באתר שמוקדש לסטנדר, ובעלי הסבלנות מוזמנים לצפות בסרטון הבא, שמציג את החלקים השונים של הסטנדר.
כפי שסיפרתי לפני שבועיים, לאחר שנחלנו - זוגתי ואני - כשלון חרוץ במציאת שטיח החלטנו להתנחם בקפה ומאפה. זוגתי גם יפה, גם אופה וגם רופ(א)ה. ברבות השנים היא למדה לדבר על double through tenon ואני למדתי להגיד "מחקרים הראו שאנטיביוטיקה לא עוזרת לכאב אוזניים". בעודנו לוגמים את הקפה התמקדה לה השיחה בעצי Yew (טקסוס) - הרופאה התמקדה בשימושים הרפואיים והנגר התמקד בשימושים הנגריים.
השם yew הוא שם כולל למשפחה של עצים (Taxaceae) שכוללת מספר מינים. מדובר בעצים מחטניים וירוקי עד. העצים נמצאים בשימוש האדם זה אלפי שנים. אחד מחפצי העץ העתיקים ביותר ששרדו הוא ראש של חנית - הראש עשוי עץ yew ומעריכים כי נוצר לפני 400,000 שנה. yew שימש גם ליצירת קשתות - בימי הביניים יוצרה באנגליה כמות כל כך גדולה של קשתות שכמעט הביאה כלייה על העץ. רק המצאת הרובה, וירידת מעמדן של הקשתות, הצילה את העץ מן הגורל האכזר.
הליבה של העץ (חומר הגלם) בעלת צבע כתום-צהוב-חום, והשכבה החיצונית בעלת צבע לבן-קרם. לעיתים קרובים העץ משובץ "עיניים" ואזורים של קליפה שגדלה בתוך העץ עצמו. העץ משמש לנגרות פנימית (רהיטים) וחיצונית (גדרות, שערים וכיו"ב)/. מן העץ מייצרים גם פורניר - אך הוא שביר מאוד ומצריך שימוש זהיר. למרות שהעץ משתייך למשפחת העצים הרכים (sodtwoods) הוא קשה וכבד למדי.
עצי yew ממלאים מזה אלפי שנים תפקיד חשוב בהקשר המיתולוגי, דתי. בתרבויות רבות שמור לעצים אלה מעמד מיוחד - בהקשר למוות, ללידה מחדש, ולחיי נצח. עצי yew עתיקים נמצאים בחצרות של כנסיות (ומקומות פולחן שקדמו לנצרות). אחד העצים העתיקים ביותר באירופה הוא עץ yew שגילו מוערך בין אלפיים לחמשת אלפים שנה. העץ ממוקם בכנסייה בכפר הסקוטי פורטינגול (Fortingall). מי שמעוניין בסיור מודרך מוזמן לצפות בסרט הבא.
עצי yew משמשים ברפואה מזה שנים. אבן סינא (רופא, פילוסוף ומדען פרסי שחי בין השנים 980 - 1037, ונחשב לאבי הרפואה המודרנית) המליץ על תרופה לטיפול בבעיות לב, שמופקת מעצי yew. בתרבויות רבות העצים שימשו להפקת תרופות שונות ומשונות לאורך ההיסטוריה. כל חלקי העץ רעילים מאוד, למעט פירות הדמה האדומים. סוסים, בקר וחזירים פגיעים מאוד לרעל שבעצים - צריכת כמות קטנה של עלים (אפילו הם יבשים) עלולה לגרום למוות.
בשנות השישים ערך מכון הסרטן הלאומי האמריקאי (NCI) סקר, בו
נבדקה פעילות אנטי סרטנית של כאלף מיני צמחים. בסקר נמצא כי קליפת עץ yew מאזור
וושינגטון הכילה חומר פעיל אנטי סרטני - taxol (או paclitaxel). בהמשך התגלה כי למעשה החומר
מיוצר על ידי פטרייה שחיה בקליפת העץ. לאחר מספר
מחקרים קליניים אושרה התרופה לשימוש בשנת 1992. קיימת גם תרופה מקבילה שמופקת מעץ yew
אירופאי - taxotere (או docetaxel). ברור היום כי שתי התרופות הללו שינו
לחלוטין את הטיפול בסוגי סרטן רבים.
עד מהרה התברר כי על מנת לספק את דרישות השוק לתרופות יש צורך בכמויות עצומות של קליפות עצים. שוב עמדו עצי ה - yew בפני כלייה, שכן תהליך ההפקה חייב את כריתת העצים. שוב ניצלו העצים מהגורל האכזר - הפעם, הודות לפיתוחה של שיטת ייצור המסתמכת על תרביות תאים.
