אחרי החגים

ביום שישי יצאנו לחופשת חגים (Christmas ולאחריו New Year) שממנה נשוב בשנת 2013. כל שעה יפה לסיכומים, ויפה שעה אחת קודם.

David Upfill-Brown עוזב אותנו וחוזר לאוסטרליה. דייויד - איש מקסים, נגר מופלא ומורה נהדר - שהה בבית הספר כאומן אורח ולאחר מכן לימד את הקורס הקצר (12 שבועות). אני ממליץ בחום למי שמזדמן לאוסטרליה לקחת את אחד הקורסים שלו, או לפחות לבקר אותו בסדנה. דייויד יחזור ללמד כאן בבית הספר בשנת 2014.

Michaela Stone שבה לבית הספר כאומנית אורחת. מיקיילה עוסקת בציור, פיסול, כיור, תכשיטנות, ובניית רהיטים - בעיקר אם הם מכופפים (או לפחות בעלי זוויות לא ישרות). בלוגרית מקומית הקדישה לה לפני כמה שבועות רשומה נחמדה.

Yuri Kobayashi שבה לבית הספר לתקופה נוספת כאומנית אורחת. יורי למדה נגרות ביפן, הגיעה לארה"ב לפני כעשר שנים במסגרת חילופי סטודנטים, שבה ליפן לתקופה קצרה, ולאחר מכן החליטה לקבוע את מקום מושבה בארה"ב. הנגרות שלה שונה מזו המוכרת לנו בעולם המערבי (מושכים ולא דוחפים), וגם האסתטיקה שלה שונה ומיוחדת. ברבות השנים איבדה יורי את היכולת לבנות דברים פשוטים ו/או ישרים.





 במעבר חד נספר על תאונה שארעה בבית הספר ממש טרם היציאה לחופשה. אחד מהתשעה חודשים (כפי שמכונים כאן הסטודנטים של הקורס הארוך) הצליח לנסר כשליש מהחלק העליון של הזרת שלו. כמה הערות:

• כשעובדים בלחץ (לסיים מתנות לחג ולצאת לחופשה), בלי מגן להב, ומנסים לסלק מהלהב שאריות עץ עם היד תוך הסתכלות לצד השני - הסיכוי שהיד תפגוש את הלהב גבוה למדי.
• במפגש בין להב ליד - הלהב תמיד (אבל ממש תמיד) מנצח.
• בארה"ב אם יש לך זרת חתוכה אבל אין לך ביטוח רפואי, אתה שם פלסטר ומקווה לטוב.

ונסיים בעדכון מזג אוויר. השלג שירד בתחילת השבוע שעבר נמס לו כתוצאה מטמפרטורות גבוהות (5 מעלות צלזיוס) וגשמים עזים. אבל, אנו צפויים כעת לשבוע קר (מתחת לאפס במשך היום והרבה מתחת לאפס במשך הלילה) מלווה בשלגים. ככל הנראה, התקווה ל - Christmas לבן תתגשם, או שמא יש לומר תשתלג.

סוף מעשה במחשבה תחילה

אמנם סוף השבוע מאחורינו, אבל אנו נפצח בפיוט לשבת (כל אחד מוזמן לבחור את הלחן "שלו") - לא לדאוג יותר מדי, אנו נסתפק בשלושת הבתים הראשונים:

לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה

שָׁמור וְזָכור בְּדִבּוּר אֶחָד
הִשְׁמִיעָנוּ אל הַמְיֻחָד
ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּהּ

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה
כִּי הִיא מְקור הַבְּרָכָה
מֵראשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה
סוף מַעֲשֶּׁה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּהּ

מסתבר שמקורו של הביטוי השגור היום "סוף מעשה במחשבה תחילה" הוא בפיוט לכה דודי שחובר ע"י הרב שלמה אלקבץ במאה ה - 16 בצפת. על פי גרסא אחת שלמה אלקבץ שאל את הביטוי מספר הקבלה "מערכת האלוהות". על פי גרסא אחרת הביטוי נשאל מספר הכוזרי בתרגום יהודה אבן תיבון.

ביום העצמאות נסענו לערבה, ובהנהגתו של הנגר טיילנו בנחל ברק. טיילנו - ארבעה מבוגרים, שישה ילדים (מגיל שנה וחצי ועד גיל שלוש עשרה) וכלבת לברדור נאמנה. הטיול מתחיל בהעפלה אכזרית (אך קצרה) למדי אל הרמה, הליכה קצרה לאורך אפיקו של הנחל, וגלישה בתוך הקניון של נחל ברק. הגלישה כוללת ירידה בכמה מפלים תוך העזרות בסולמות ארוכים המשתלשלים להם בין שמיים וארץ. הנגר אכן זכר כי מדובר במפלים, אבל מרחק השנים השכיח ממנו את גובהם.

הילדות הקטנות הורדו במנשאי גב. הילדים האמצעיים ירדו עם סיוע קל. הילדים הגדולים ירדו בכוחות עצמם. גם ההורים ירדו בכוחות עצמם - מי בעיניים פקוחות ומי בעיניים עצומות. את מי לא הזכרנו? נכון, את הכלבה. לכלבים יש יכולות רבות - ירידה בסולם איננה אחת מהן. את שני המפלים הראשונים, הקצרים יחסית, עברנו בהצלחה. המפל השלישי, הארוך, היווה אתגר מרשים. אבל, כמו שקישון אמר, במדינת ישראל לא מאמינים בנסים אלא סומכים עליהם. במקום עברה משפחה עם ציוד גלישה. הכלבה חוברה לרתמה מאולתרת, נקשרה לחבל, וגלשה לה במורד הסולם בליווי צמוד של הנגר.

במהלך הלימודים באנגליה למד איתי בחור צרפתי, דוקטור לכימיה שהחליט (הרבה לפני גיל ארבעים :-) על שינוי קריירה. באחד הימים, ראינו את הבחור שקוע במחברתו, כשהוא סופר בריכוז רב. לאחר כרבע שעה הבחור הכריז: "מאתיים שבעים וארבעה". התגובה לא אחרה לבוא: "אה?" הבחור המשיך: "בארון יש מאתיים שבעים וארבעה חלקים". כדי להשלים את התמונה יש לציין כי הספירה נערכה לפני שנחתכה ולו חתיכת קרש אחת לטובת בניית הארון.

שיטת העבודה של הדוקטור כללה עריכת שרטוטים מפורטים של הרהיט אותו עמד לבנות, כולל שרטוטים מוגדלים של כל המחברים. רישום מדוקדק של כל החלקים, כולל לשונות חופשיות ומעצורים למגירות. חיתוך ראשוני של כל החלקים, ולאחריו חיתוך מדויק של כל החלקים. או אז הכל היה מוכן לתחילת העבודה על הרהיט.

אני עובד בצורה פחות "מדעית". אני מוותר, בדרך כלל, על שרטוטים של המחברים אלא אם כן מדובר במחברים מסובכים מאוד. ברשימת החלקים שלי לא תמצאו חלקים פנימיים של מחברים, מעצורים של מגירות, ידיות או פסים ל - inlay.

אבל, גם אני יודע במדויק מה כל החלקים שאני צריך לחתוך ולחבר, מחליט על סדר החיתוך ועל סדר ההדבקה - כל זאת הרבה לפני שהתחלתי לחתוך את הקרש הראשון. ארון די רגיל עם מספר מגירות כולל עשרות רבות של חלקים (לרוב יותר ממאה). אם לא מתכננים מראש את העבודה, הצרות בוא יבואו. ובמקרה של בניית רהיטים, הסיכוי שפתאום תופיע בסדנא שלך משפחה עם ציוד גלישה, שייחלץ אותך מן הצרה, נמוך למדי.

בשבוע הבא הבלוג בחופשה לרגל שמחה משפחתית (שתוכננה זמן רב מראש). להתראות בעוד שבועיים. 

דלת הקסמים

הפעם, סיפור אמיתי על דלת - לא דלת קסמים כמו בסדרה המיתולוגית (חובבי הנוסטלגיה מוזמנים לצפות בשניים עשר הפרקים המופלאים באתר הטלוויזיה החינוכית), אבל דלת שבהחלט ראויה לרשימה.

תחילתו של הסיפור לפני כחודש. הנגרים עימם אני חולק את הנגריה לקחו על עצמם עבודה גדולה עבור בית בהרצליה. חלק מן העבודה היה בנייה והתקנה של שתי דלתות פנימיות, צבועות בצבע אפוקסי (מה שמכונה שלייפ-לק). מאחר שהעבודה הייתה גדולה, והזמן היה קצר הם ״הוציאו״ את הדלתות לנגר נוסף. הנגר בנה את המשקופים ואת הדלתות, ואלה נלקחו לנגריה נוספת שם נחתכו המגרעות לצירים ולמנעול. הדלתות, ושאר חלקי העבודה, נאספו על ידי הצבע, נצבעו, והושבו אל הנגריה לפני כשבועיים.

הנגרים החלו בהתקנה, ולקראת סופו של היום, כשהגיעו להתקין את הדלת התגלה להם כי ישנו חוסר התאמה פעוט בין הדלת לבין המפתח בבית - פעוט עד כדי 22 ס״מ לטובת המפתח, כלומר המשקוף והדלת קצרים מדי. המשקוף והדלת הושבו אחר כבוד אל הנגריה.

היומיים הבאים הוקדשו לוויכוח עם הנגר הנוסף - מי אחראי לסנטימטרים החסרים. האם מדובר בטעות במדידה המקורית, או שמא מדובר בטעות בביצוע. נשקלה פנייה לבוררות (מהסוג הנהוג באזור נתניה), אך לבסוף מצא הנגר פתק מקומט עם מספרים שהוכיחו את צדקתו (מהיכרותי עם הנגר ועם יכולתו לשמור על פתקים אינני בטוח שהפתק אכן נמצא ולא הומצא).

היום הבא הוקדש להתלבטות - האם כדאי להאריך את הדלת או שמא לבנות דלת חדשה. בסופו של היום שכלל מצגות ושיחות ועידה עם יועצים חיצוניים הוחלט להאריך את הדלת.

היום הבא הוקדש להארכת הדלת. ההארכה נבנתה, וחוברה אל הדלת המקורית. בעצם, היא חוברה פעמיים. תחילה היא חוברה לחלק התחתון של הדלת, או אז היא פורקה וחוברה לחלק העליון של הדלת. מאחר שהדלת היא דלת צבועה, ואת קו החיבור ייראו מבעד לצבע הוחלט להדביק משני צדי הדלת פורמייקה. הוחלט גם לחסוך, ולהשתמש ב״פורמייקה גב״ - פורמייקה דקה וזולה. הצבע הוסר מן הדלת, הפורמייקה נחתכה, הדבק נמרח, ההמתנה (לייבושו) הומתנה, הפורמייקה הודבקה והודקה.

היום הבא הוקדש לקילוף הפורמייקה שהודבקה אתמול מן הדלת, ולהדבקת פורמייקה חדשה. כאשר הגיעו הנגרים בבוקר אל הנגריה הם גילו כי הפורמייקה ״התנפחה״ - נוצרו כיסים בהם נפרדה הפורמייקה מן הדלת. לאחר התייעצות קולנית, משהו, בשיתוף כל נגר, עוזר נגר, תת עוזר נגר וכיו״ב אנשים שהיו באיזור, הוחלט לקלף את הפורמייקה הישנה, ולהדביק פורמייקה חדשה. בסופו של היום התכבדה לה הדלת בכיסוי פורמייקה חדש.

היום הבא הוקדש לצביעת הדלת. מאחר שהזמן הלך ואזל, ומאחר שגם ככה הם כבר היו מופסדים על הדלת, החליטו הנגרים לצבוע את הדלת בעצמם ולא לשלוח אותה אל הצבע. במקרה נמצא פח צבע בגוון הדרוש בנגריה. הדלת הותזה בצבע יסוד, ולאחר מכן בצבע עצמו.

היום הבא הוקדש לצביעה חוזרת של הדלת. בבוקר גילו הנגרים כי הברק של הצבע איננו זהה לברק של הרהיטים שנצבעו על יד הצבע. התייעצות זריזה עם הצבע העלתה כי הנגרים השתמשו במדלל לא נכון. הדלת שויפה, הצבע דולל, והדלת הותזה שוב.

היום הבא הוקדש להתקנה של הדלת. התקנה סטנדרטית - בסך הכל מדובר בדלת.

היום הבא הוקדש לחיפוש קדחתני אחר ה"הלבשות" (אותם פסי עץ המסתירים את החיבור שבין המשקוף לקיר). לפני התקנתה של הדלת, נשאלה השאלה היכן ההלבשות, וניתנה התשובה כי הן נמצאות כבר בבית. ובכן, הן לא היו שם. החיפוש הקדחתני בנגריה העלה חרס. הלבשות חדשות נחתכו ונצבעו (בטיפות האחרונות של הצבע).

היום הבא הוקדש להתקנת ההלבשות. זהו. כמו שאמרתי - דלת קסמים.

קראתי פעם באחד מאותם ספרי ניהול החביבים כל כך על אנשי היי-טק כי אנשים לומדים מטעויות של אחרים ומהצלחות של עצמם. האמת, אני לא בטוח שלמדתי הרבה ממסכת הטעויות , אבל בהחלט היה מעניין בנגריה בשבועיים האחרונים.

רשומה כזאת על חוסר מזל מתמשך חייבים לסיים בשיר The sick note שידוע גם בשמו העממי יותר Why Paddy's not at work today - כאן בגירסה עם אנימציה שמסייעת לצלוח את המבטא הכבד.