דמקה סינית

דמקה סינית היא בכלל לא סינית, אבל היא גם בכלל לא דמקה. המשחק משוחק על ידי שניים, שלושה, ארבעה או שישה שחקנים, המשחקים על לוח בצורה של מגן דוד. המשחק הומצא בגרמניה בשנת 1892 בתור וריאציה על המשחק האמריקאי Halma. השם "דמקה סינית" הודבק למשחק בתור שם שיווקי בשנת 1928. המשחק Halma עצמו הומצא בשנת 1883 בארצות הברית בתור וריאציה על המשחק הבריטי Hoppity שהומצא בשנת 1854. שוב מקרה קלאסי של המצאה בריטית, ששוכללה על ידי אחרים, שזכו לכל התהילה תוך שהם מותירים מאחור בריטים כמהים למעט הכרת תודה.

אני עסוק בשבועות האחרונים בבניית שולחן קפה שמשולבים בו לוחות משחק. השבוע בניתי לוח של דמקה סינית (אחרי שבניתי לוח מנקלה ולפני שבניתי לוח שח-מט). בניית לוח של דמקה סינית איננה מסובכת יותר מדי, אבל בכל זאת יש כאן כמה אתגרים.

ראשית, צריך לשרטט את הלוח ואת מיקום החורים. תמיד כדאי לזכור שבין חמישה חורים יש רק ארבעה מרווחים. כדאי גם לזכור שהאורך והרוחב של מגן דוד אינם שווים, וכשבאים לחשב את המרחקים בפועל בין החורים כדאי לערוך את החישוב לפי אורכו של המגן דוד ולא לפי רוחבו. לא שחוויתי את הנפילות הללו, אני פשוט מציין נפילות תיאורטיות אפשריות. אחרי שציירתי את הלוח, ואת מיקום החורים באמצעות עיפרון, סימנתי את מיקום החורים באמצעות automatic centre punch (על דרך פעולתו (הקסומה משהו) של המכשיר בפעם אחרת), ומחקתי את סימוני העיפרון.

את השקעים החלטתי לרוקן באמצעות ראוטר. ראוטר הוא אחד הכלים הורסטיליים ביותר בסדנא (אם לא ה...) - עם קצת אימון, יצירתיות, שיפורים, והתייעצות בספרות מתאימה ניתן לבצע עם הראוטר משימות מטורפות למדי. כדאי לציין שהראוטר הוא גם אחד הכלים המסוכנים ביותר בסדנא (אם לא ה...), בוודאי כשמדובר בכלי העבודה הניידים. כשהאימון אינו מספק, היצירתיות גוברת על ההגיון הבריא, השיפורים נעשים ברישול והספרות נותרת על המדף - התאונות (הקשות, על פי רוב) קורות.

הבעייה המרכזית בשימוש בראוטר לריקון השקעים היא לשמור את הראוטר במקומו כאשר מרוקנים את החור. מי שסומך על עצמו שיצליח לשמור על הראוטר במקום כשהוא דוחף את הכרסום למטה בשעה שהוא (הכרסום, לא הנגר) מסתובב לו במהירות שמשתנה בין 8,000 סל"ד ל - 24,000 סל"ד מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי (או לפנות לפוליטיקה). הפתרון המתבקש הוא לחבר את הראוטר למשטח באמצעות קליבות. הבעייה היא שאין מקום שבו אפשר לחבר את הקליבות לראוטר. הפתרון הוא להחליף את הבסיס של הראוטר בבסיס חדש וגדול.

הבסיס הוחלף, השקעים (כל המאה עשרים ואחד) רוקנו, והמשימה הושלמה בהצלחה.

אכלו לי, שתו לי

גנבו לי את הראוטר. בוקר אחד אני מגיע לנגריה אותה אני חולק עם עוד נגרים, פותח את המגירה התחתונה של שולחן הראוטר, שולח ידי למטה, ומגלה ריקנות חשודה. כמה בירורים מסביב וכמה שיחות טלפון העלו חרס - הראוטר היה כלא היה. יש חשוד (הוא כבר לא בנגריה יותר), אבל אין ראוטר.

הרומן שלי עם הראוטר הצהבהב של (DEWALT  (DW-621K החל לפני קצת יותר מחמש שנים. אני זוכר את הרגעים הראשונים - הוצאתי אותו מתוך המזוודה, קרעתי את הניילונים, חיברתי את הידיות והתחלתי לערוך בו שיפורים. ראשית החלפתי את הבסיס השחור שלו בבסיס שקוף. שנית החלפתי את הגובל מפלסטיק בגובל מעץ, לאחר מכן נוספו עוד ועוד שיפורים והתקנים. לאחר מספר שנים קניתי את אחיו הגדול DW-625, והתקנתי אותו בתוך שולחן ראטור. בקיצור - סיפור אהבה. עכשיו נותרתי בלי ראוטר, עם תחושה קשה (עלבון היא כנראה המילה המתאימה), ועם חור בכיס של משהו כמו 1,500 ש"ח.


אני ואחרים קוראים לראוטר DEWALT, אבל הסיפור (כמו תמיד) קצת יותר מורכב. פעם הייתה חברה שוויצרית בשם ELU שהמציאה (או לפחות שיכללה מאוד) את הראוטר. החברה שייצרה מוצרים טובים מדי וגבתה תמורתם מעט מדי כסף נקנתה ע"י DEWALT, שנקנתה ע"י Black & Decker (הדבר נשמר די בסוד שכן השם של DEWALT היה הרבה יותר טוב מהשם של Black & Decker). לא מזמן הם נקנו (סליחה, התאחדו) על ידי Stanley. בקיצור - חד גדיא.

הסקירה ההיסטורית איננה מקלה על התחושות הקשות. עכשיו אין מנוס, צריך לגייס את האנרגיות והכסף וללכת לקנות ראוטר חדש.