מן הגורן ומן היקב

הלילה הקודם התחיל מאחור מדי ונגמר מוקדם מדי. היום עבר עלי בסידורים כאלה ואחרים. התקווה לכתוב רשומה בנושא גימורים (לקראת מפגש פורום הנגרות של תפוז ביום שישי הקרוב) נגוזה לה לנוכח העייפות וחוסר הריכוז. על מנת שלא להותיר את הקוראים הנאמנים בלא חומר קריאה, ליקטתי עבורכם כמה נושאים.

זוכרים את הסירה העתיקה מדובר עליה כתבתי באחת הרשומות הקודמות? ובכן בניית הסירה התקדמה, ולאחר שלושה חודשים של עבודה מאומצת, ב - 16.5.2012, נשלמה העבודה, והסירה הורדה ברוב טקס אל המים. מיד עם ההורדה אל המים התגלה כי הספינה דולפת ושוקעת, ולא נותרה ברירה אלא למשות אותה בזריזות בטרם תאבד במצולות. אני ממליץ לבקר בבלוג של רובין ווד, לעקוב אחר תהליך הבנייה המרתק ואחר ההתמודדות של הבונים עם הכשלון.

ובמעבר חד. שקיעתה של רשת Kika ושל רשתות נגרות מקומיות נוספות ביססו עוד יותר את מעמדה של Ikea כשליטה הבלתי מעורערת של סצינת הריהוט לבית. אבל יש גם אנשים שמנסים לשחות נגד הזרים ולהוכיח כי אפשר לחיות גם בלי הענק הכחול-צהוב. הנה קישור לשתי חוברת פרי עטו של Thomas Billas שנקראות בפשטות How to make it without Ikea. עיינו בחלק הראשון ובחלק השני - הנאתכם מובטחת.

ושוב, במעבר חד. קצת קידום של בית הספר בו אבלה בשנה הקרובה - Centre for Furniture Craftsmanship. הנה קישור לרשימת הקורסים לשנת 2012. ביוני מתארח בבית הספר Doug Stowe שעל הבלוג שלו המלצתי בעבר. ביולי מתארח בבית הספר Peter Follansbee (בתמונה מימין, מפצל גזע עץ) שגם הבלוג שלו מומלץ מאוד. לפוקדים את בית הספר (ולאלה שסתם נקלעו לסביבה) מובטח אירוח על בסיס חצי פנסיון עם נגיעה ישראלית.

נסו ותהנו - עדיף בקיץ.

שוטי שוטי ספינתי

"צליחת התעלה" עבורינו הישראלים (המבוגרים יותר, לפחות) מתקשרת מיידית לצליחתה של תעלת סואץ במהלך מלחמת יום הכיפורים. מבצע אבירי לב בוצע על ידי אוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון בתאריכים 15-18 לאוקטובר 1973. צליחת התעלה היוותה את אחד מרגעי המפנה במלחמה - היא אפשרה את הגעתו של צה"ל לקילומטר ה-101 בכביש סואץ-קהיר ואת כיתורה של הארמיה השלישית.

"צליחת התעלה" עבור הבריטי הממוצע מתקשרת מיידית לצליחתה של התעלה האנגלית או בשמה הצרפתי למאנש (או בשמה העברי תעלת למאנש). התעלה עוברת בין דרום אנגליה לצפון צרפת, והיא מחברת את הים הצפוני עם האוקינוס האטלנטי. אורכה כ - 560 ק"מ, ורוחבה משתנה בין 240 ק"מ (במקום הרחב ביותר) ל - 34 ק"מ (במקום הצר ביותר). החצייה הראשונה של התעלה בשחייה התבצעה על ידי קפטן Matthew Webb בשנת 1875, והיא ארכה 21 שעות ו - 45 דקות. מאז שנת 1875 היו 2,671 חציות של התעלה. 1,245 שחיינים השלימו 1691 חציות סולו, שאר החציות היו של קבוצות. הזמן הממוצע לחצייה סולו הוא 13 שעות ו - 25 דקות. היום המוצלח ביותר לחצייה הוא 28 לאוגוסט.

"הסירה העתיקה" עבורינו הישראלים היא הסירה מגינוסר או הסירה מהגליל או הסירה של ישו. הסירה מתוארכת לפרק הזמן שבין 50 לפנה"ס ל - 70 לספירה. היא התגלתה במקרה על ידי האחים יובל ומשה לופן, חברי קיבוץ גינוסר, שקועה בבוץ על שפת הכנרת. אורכה של הסירה 8.2 מ', רוחבה 2.3 מ' וגובהה 1.25 מ'. הוא הייתה מצוידת, ככל הנראה, במפרש, בשני זוגות של משוטים ובשני משוטי הגה. היא תופעלה על ידי ארבעה חותרים והגאי.

הסירה חולצה במבצע שארך 11 ימי עבודה (למעשה יממות) וכלל מתנדבים רבים לצד בעלי מקצוע. הסירה נעטפה בפוליאוריטון מוקצף, הועברה אל החוף והונחה בתוך בריכת מים לצורך שימורה. כעבור 14 שנים הסירה הייתה מוכנה להוצאתה מן המים. במבצע שנוהל לתפארת התנועה הקיבוצית היא הוצאה מן המים ומוקמה בבית יגאל אלון, שם היא מוצגת לציבור הרחב. התהליך כולו מתועד בגלריית תמונות של בית יגאל אלון - אני ממליץ להכנס ולהתרשם.

בניית הסירה החלה בבניית המעטפת, כאשר הקרשים מחוברים זה לזה באמצעות לשונות חופשיות. הקשתות הותאמו לאחר בניית המעטפת, וחוברו אליה באמצעות מסמרים. לבניית הסירה השתמשו בלא פחות משניים עשר סוגי עצים.

עברו הבריטים "הסירה העתיקה" היא הסירה מדובר (Dover Bronze Age Boat). בשנת 1992, בעת חפירת כביש חדש שכלל גם את החלפת מערכת הביוב של העיר דובר, התגלו בתחתית בור מספר קורות עץ בעומק של 6 מ' מתחת לפני הקרקע. בדיקה נוספת העלתה כי מדובר בחלק האמצעי של  סירה פרהיסטורית, שנשתמרה במצב טוב מאוד. לצוות הארכיאולוגים הוקצו (לאחר מסע שיכנועים נמרץ) שישה ימים לתעד ולחפור את הסירה. התנהלו דיונים רבים לגבי אופן ההרמה של הסירה - האם ניתן להרים את כולה בבת אחת או שיש לנסרה לחלקים ולהרים כל חלק בנפרד. לבסוף הוחלט שעדיף לנסר את הסירה. הסירה נוסרה לעשרה חלקים, שהורמו זה אחר זה, הוסעו אל אזור הנמל, ושם הונחו במכל מים לצורך שימור.

היה ברור כי חלקים נוספים של הסירה משתרעים מצפון ומדרום לחלק שהוצא. בצד צפון לא ניתן היה לחפור, שכן מעל האזור עמדו בניינים מהתקופה הויקטוריאנית, והיה חשש שהם יתמוטטו. במשך 8 ימים נחפר הצד הדרומי, ואכן התגלה שם חלק נוסף באורך של 3.5 מ' שהיווה את קצה הסירה (לא ברור אם מדובר בירכתיים או בחרטום). חלק זה נוסר אף הוא לחלקים קטנים יותר, שהורמו, הוסעו אל הנמל, והצטרפו לעמיתיהם בתוך מכל המים.

הסירה מדובר מתוארכת לתקופה שבין 1575 לבין 1520 לפני הספירה. מדובר בתקופה הברונזה, ובשביל למקם אותכם קצת ברצף ההיסטורי הרי שמדובר בתקופה שסטונהנג' היה בשימוש פעיל. הספינה בנויה מלוחות אלון שנתפרו זה לזה באמצעות ענפים של עץ  Yew (ראו התמונה שמשמאל) ומחוזקים על ידי כפיסי עץ שננעצו בחוזקה בתוך מגרעות. קיים עוד מספר קטן של ספינות שנשתמרו מתקופת הברונזה, וכולן בנויות בשיטת התפירה. בין המדענים קיימת הסכמה כי מדובר בספינה שהפליגה בים הפתוח. הספינה ננטשה עקב גילה, ומסיבה לא ברורה לא הוטבעה בים, אלא נגררה במעלה נתיב מים מתוקים, ושם מצאה את מנוחתה האחרונה.

רובין ווד שעל הבלוג שלו המלצתי באחת הרשומות הקודמות שותף כעת בפרויקט של בניית רפליקה של הספינה במחצית מגודלה המקורי. מדובר בפרויקט בן עשרה שבועות, בו קבוצה של בעלי מלאכה יינסו לבנות את הסירה תוך שימוש בכלים ובטכניקות של תקופת הברונזה. כמו שרובין אומר, הפרויקט הזה הוא התגשמות חלומותיו - לעשות את מה שהוא הכי אוהב ועוד לקבל תמורת זה כסף. פרטים נוספים על פרויקט הבנייה ניתן למצוא בכתבה בעיתון MailOnline.

ונסיים, איך לא, בשירה של להקת חיל הים - שוטי שוטי ספינתי.