מותר או אסור (חלק ב') ?

לפני שאביע את דעתי בסוגיה שעל הפרק, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתיש אתכם בסקירה היסטורית קצרה.

הרעיון שעומד בבסיסן של מכונות לעיבוד שבבי הוא די פשוט - חומר גלם מונח על משטח שנע במישור XY (או במקרה של מחרטה - החומר נע סביב ולאורך ציר אחד), וכלי עיבוד שנע על ציר Z. אוטומציה של התהליך מחייבת: שליטה במיקום החומר ביחס לכלי, שליטה בתנועת הכלי, אפשרות להחלפת הכלי.

במאה התשע עשרה אנחנו מוצאים את תחילת האוטומציה של השימוש במכונות לעיבוד שבבי. האוטומציה התבססה על מנגנון של פיקות (cams) בדומה למנגנון של תיבות נגינה, והשימוש בשיטה זאת הגיע לשיאו בתחילת המאה העשרים. בוכנות הידראוליות שנוספו למנגנוני הפיקות איפשרו להשיג רמה גבוהה עוד יותר של אוטומציה. חשוב לשים לב כי מדובר כאן באוטומציה מוחשית (פיזית, לא מופשטת) של התהליך. יצירת מוצר סופי מסוים מחייבת בניית מכונה מסוימת. בדומה לתיבת נגינה - על מנת להפיק ("לנגן") מנגינה מסוימת יש לבנות מנגנון מסוים.

במהלך המאה התשע עשרה (ובעיקר לקראת סופה) התפתחו מודלים של שליטה מופשטת (abstract programmable control) - הידוע שבהם הוא פיתוח המחשב המכני של צ'רלס באבג'. אנו עדים, למשל, לפיתוחו של הפסנתר המכני - פסנתר שידע "לקרוא" הוראות נגינה שהוזנו לו באמצעות נייר מחורר. ההשוואה בין הפסנתר המכני לתיבת נגינה מדגימה היטב את ההבדל בין אוטומציה מוחשית לאוטומציה מופשטת. כמעט חצי מאה עוברת עד שפיתוחים הנדסיים מאפשרים לנצל את יתרונותיה של השליטה המופשטת.

כל מי שניווט אי פעם יודע כי לא מספיק להגיע לנקודת הציון (נ.צ.) "על המפה", צריך להגיע אליה גם בשטח. באופן דומה, לא מספיק שהמחשב "יודע" (בעולם המופשט) לאן להזיז את החומר שעל המשטח וכמה להניע את הכלי - זה צריך לקרות גם בעולם המוחשי. השולחן צריך לזוז לנקודה מסוימת במישור, והכלי צריך לנוע לעומק מסוים - הכל בדיוק של אלפית המ"מ. התשובה ההנדסית לבעיית ההנעה המדויקת הגיעה בדמות מנגנוני סרוו (servo-mechanism), שהבשילו לקראת אמצע המאה העשרים. מנגנון סרוו הוא מנגנון המצויד בחיישן ובמשוב, באמצעותם הוא שומר על מוצא (מיקום, חום, מהירות) קבוע של המערכת. מנוע (המצויד במנגנון) סרוו שומר על (למעשה, מתקן את) מיקומו ברמה גבוהה של דיוק.

Milwaukee-Matic-II
מכנות ה - CNC הראשונה עם יכולת החלפים כלים (1959)

הפתרונות ההנדסיים (מנועי הסרוו) הדביקו את היכולות של מכונות ההפשטה (המחשבים), והיו ערוכים לענות על הצרכים של התעשייה האמריקאית (ובעיקר של תעשיית האוירונאוטיקה) - ייצור יעיל, אמין, מדויק והדיר של רכיבים מסובכים. בתחילה נוצרו מכונות Numerical Control (מכונות שלא היו מחוברות ישירות למחשב, אלא קיבלו "הוראות" באמצעות כרטיסים מנוקבים), ולאחר מכן הן הוחלפו במכונות Computer Numerical Control (מכונות שהיו מחוברות ישירות למחשב).

השימוש במכונות ה - CNC הואץ בזכות שורה של גורמים. בדרך פלא נוצרה שפת תיכנות סטנדרטית (G-Code מבית המדרש של MIT) שהייתה מקובלת על כל יצרני המכונות. תחום התיב"ם (CAD) התפתח במהירות רבה, והקל על האינטגרציה של התכנון והייצור. המחשבים הקטנים (mini-computers) התפתחו במהירות - היכולות עלו, והמחירים ירדו. ההאטה הכלכלית בעולם המערבי בשנות השבעים דחפה תהליכים של ייעול הייצור (= החלפת עובדים בשר ודם במכונות).

קיט לבנייה עצמית (BuildYourCNC)

המכונות הגדולות והיקרות של שנות החמישים של המאה הקודמת עברו תהליך של שינוי הדרגתי - המכונות קטנו, המחירים ירדו, והיכולות עלו. אם פעם המכונות האלה היו מצויות אך ורק במפעלים גדולים, הרי שהיום ניתן למצוא את המכונות במפעלים קטנים, בתעשייה זעירה, ואפילו אצל חובבים. כמה אלפי דולרים יקנו לך מכונת חובבים טובה למדי, ועשרות אלפי דולרים בודדים יקנו לך מכונה מקצועית בסיסית.

מותר או אסור? כ-ו-ל-ם יודעים - מי שחותך מחברי זנב-יונה באמצעים ממוכנים מסתכן באחת מארבע מיתות בית דין. ככל שהדבר נוגע לשימוש במכונת CNC עבור נגרות אומנותית, אני חושב שהתמונה מורכבת יותר. הנה כמה נקודות למחשבה.

רהיט הוא תוצאה של תהליך המשלב בתוכו נגר, כלי עבודה ועץ. כל אחד מהגורמים הללו, ומיחסי הגומלין שביניהם, משפיע על הרהיט. אני לא מדבר כאן במישור הפילוסופי, אני מדבר כאן במישור המעשי - מראה ועמידות העץ, טיב הכלים, רמת התחזוקה שלהם, מיומנותו של הנגר בשימוש בכלים והתאמתם למשימה, וכיו"ב. אם משתמשים בעץ שונה - מקבלים רהיט שונה. אם משתמשים בכלים שונים - מקבלים רהיט שונה. שימוש במכונת CNC משנה את הרהיט שמתקבל.

נגרות היא עיסוק מוחשי. בנגרות אנחנו נוגעים בעץ או בכלי או בשניהם. בואו נשים לרגע בצד את תהליך העיצוב. נסו לחשוב על פעולה בנגרות בה אינכם נוגעים לא בעץ ולא בכלי. לא הצלחתם. אנשים שעוסקים בנגרות אוהבים ונמשכים אל המימד הפיזי. אנשים שעוסקים בנגרות יודעים כי הם צריכים לרכוש ולשמר מיומנויות פיזיות. מכונת ה - CNC משנה סדרי בראשית בנגריה. מקבעים את העץ לשולחן המכונה, מרכיבים כרסום, מזינים את תוכנה המתאימה, יושבים בצד ומחכים בסבלנות. לא נוגעים בעץ, לא נוגעים במכונה, אין צורך במיומנות פיזית. אין מדובר כאן בעוד מכונה - מדובר כאן במהפיכה של ממש. שימוש במכונת CNC מעביר את הנגרות מן העולם המוחשי אל העולם המופשט.

נגרות אומנותית היא עסק מאותגר כלכלית. קשה מאוד להתפרנס מנגרות אומנותית. במילים פשוטות - הסכום אותו הלקוחות מוכנים לשלם, בניכוי הוצאות הייצור, איננו מותיר פרנסה סבירה לנגר. על מנת להתמודד עם הקשיים נגרים "חוטאים" בייצור ארגזים (מטבחים, חדרי אמבטיה, ארונות קיר). דרך התמודדות אחרת היא עיסוק בהוראת נגרות. שימוש במכונת CNC מאפשר להקטין את עלויות (זמן) הייצור של רהיטים אומנותיים - כך ניתן להגדיל את הרווח, להוריד את המחיר, ולהציע אלמנטים יחודיים. באמצעות המכונה ניתן גם "להשלים הכנסה" בדמות ייצור סדרתי של חפצים - זה לא נגרות אומנותית, אבל זה כסף טוב. שימוש במכונת CNC מאפשר להתמודד עם האתגרים הכלכליים שמציבה הנגרות האומנותית.

בכל זאת - שורה תחתונה? לגבי אלה שבקצוות - התשובה קלה. עבור נגר אומן מנוסה - אני חושב ששימוש במכונת CNC הוא אופציה הגיונית מאוד. עבור נגר חובב מתחיל - אני חושב שיש להימנע משימוש במכונת CNC עד למיסוד מערכת היחסים המשולשת נגר-כלים-עץ, ובמיוחד עד לרכישת המיומנויות הפיזיות. לגבי כל השאר - איש הישר בעיניו יעשה.

מותר או אסור ?

לפני די הרבה שנים למדתי נגרות אצל מייקל סקוט. בסדנא היו ארבעה (ולפעמים חמישה) שולחנות עבודה, שהתחלקו בין שניים / שלושה תלמידים "קבועים" (= קורסים ארוכים) לבין אחד / שניים תלמידים "זמניים" (=קורסים קצרים). התלמידים הזמניים התחלקו אף הם לשתי קבוצות: אנשי city עשירים שחיפשו מה לעשות עם הכסף שגדש את כיסיהם, ותלמידי עיצוב עניים שחשו צורך "להתנסות בעבודה אמיתית". מערכת היחסים שבין מייקל לבין התלמידים הזמניים הייתה רצופה רגעים קומיים, הרבה בזכות חוש ההומור של מייקל ויכולתו לשמור על פרצוף רציני בכל מצב.

באחד הימים פנה אחד מן התלמידים הזמניים אל מייקל ושאל אותו אם אפשר לקבל מלטשת סרט - אלה שנראות, שוקלות ונשמעות כמו טרקטור. מייקל הלך לחדר הסמוך, ולאחר מספר דקות רועשות הוא שב עם טרקטור אימתני ומאובק של מקיטה. הוא תקע בתלמיד מבט חודר, ואמר לו: "יש לנו שם לאנשים שמשתמשים במלטשת סרט (במקום במקצוע). אנחנו קוראים להם רמאים". התלמיד לא היה בטוח מה הוא צריך לעשות עם ההערה והמלטשת - לבסוף, הוא התעלם מההערה והשתמש במלטשת.

מספר שבועות חולפים ומייקל טרוד בבניית שולחן כתיבה. לפתע אנחנו רואים אותו ניגש לחדר הסמוך, ולאחר מספר דקות רועשות הוא שב משם עם הטרקטור האימתני והמאובק של מקיטה. עבדכם הנאמן לא יכול להשאיר מאורע שכזה ללא תגובה ציונית הולמת. אני נועץ במייקל מבט חודר, ואומר לו: "יש לנו שם לאנשים שמשתמשים במלטשת סרט. אנחנו קוראים להם רמאים". מייקל לא מתבלבל ומשיב לי: "ומי אמר שאסור לרמות?" למען האמת ההיסטורית אציין כי השולחן בנוי satinwood - עץ שגם אם יש לך מיומנות גבוהה (ולמייקל יש) ומקצועה מופלאה (ולמייקל יש) בלא מעט מקרים פשוט אי אפשר להקציע אותו.

נזכרתי בסיפור הזה בשבוע שעבר בשעה שהתכתבתי עם ג'ון מוריס - תלמיד אחר של מייקל. לפני שאשחיר את פניו של ג'ון ברבים אני רוצה לחלוק לו שבחים. ג'ון היה עובד מדינה בריטי, שעסק בנגרות כתחביב רציני. באחד מאותם גלים של "פרישה מרצון" הוא החליט שזאת ההזדמנות שלו לשינוי קריירה - עזב את השירות הציבורי הבריטי, והתייצב בסדנא של מייקל. חוץ מזה שהוא איש מאוד נחמד, הוא גם נגר מעולה שניחן בידע עצום אותו הוא חולק בנדיבות ובצניעות.

במהלך ההתכתבות בינינו הסתבר לי כי לסדנא של ג'ון הצטרפה לפני כשנה מכונת CNC. ג'ון קנה את המכונה שלו מחברה בריטית מקומית בשם EXEL CNC. הוא קנה את אחת המכונות הקטנות יותר (גודל השולחן 130 * 130 ס"מ), והיא עלתה לו 10,000 ליט"ש ועוד כמה אלפי ליט"ש עבור תוכנה. לדברי ג'ון המכונה מדויקת מאוד (ברמה של 0.1 מ"מ) ופעולתה הדירה - לא מדובר במכונת "צעצוע" שנבנית מקיט (יצא לי להתנסות בשימוש במכונה כזאת בארצות הברית, והתאכזבתי מאוד). על מנת להפעיל את המכונה נדרש שימוש במספר תוכנות - לא צריך תואר מתקדם במדעי המחשב, אבל בהחלט צריך יכולת להשתמש בתוכנות לא פשוטות.

הנקודה המפתיעה בסיפור - ג'ון החזיר את ההשקעה במכונה תוך פחות משנה, הודות לשילוב של שני שימושים.

ג'ון ביצע את חיתוך החלקים לארון האליפטי של סטיבן המפסון

תחליף לעבודות ראוטר מסובכות - ישנם מקרים (לא מעטים) בהם עבודה עם ראוטר היא כל כך מסובכת עד שהתהליך הופך ליקר מאוד או לבלתי מעשי. העבודה עם מכונת ה -CNC מאפשרת להתמודד עם פרויקטים מסובכים, בצורה זולה יחסית, ברמות דיוק והדירות גבוהות, עם סיכון נמוך לנגר ולחלק עליו עובדים. הדוגמאות הכמעט מתבקשות - חיתוך אליפסה, חיתוך קשת עם רדיוס מאוד גדול, או חיתוך עקומה המורכבת ממספר קשתות - הכל ניתן לביצוע עם ראוטר וגי'גים, אבל זה ממש לא להיט. ג'ון אומר כי במהלך השנה הוא מצא עצמו משתמש פחות ופחות בראוטר (מוחזקת ידנית או בתוך מוחזק בשולחן), ופונה יותר ויותר למכונת ה - CNC.

לוחות הגשה למסעדה

ייצור סדרתי של חפצים - אמנם לא מדובר כאן בעבודות של נגר אומן, אבל מדובר במקור הכנסה טוב שמזרים כסף נחוץ לעסק. מדי פעם פונים אל ג'ון עסקים מקומיים כדי שייצר סדרות קטנות של חפצים - מגשים, מסגרות לתמונות, וכיו"ב. ג'ון לא "מחפש" את העבודות הללו (והוא גם לא מוכר באופן ישיר את המוצרים), אבל כשהעבודות מגיעות הוא מאוד שמח על ההכנסה הקלה והרווחית.

נסיים את הרשומה בדוגמא שהיא איפשהו באמצע - משהו בין נגרות אומנותית ויצירת חפצים. קופסא שג'ון בנה עבור יבואן קפה - תיכנון באמצעות מחשב, כירסום באמצעות מכונת ה - CNC, והתקנה ידנית של הצירים, המגנטים לסגירה והפקקים.

בשבוע הבא נרחיב את הדיבור על מכונות CNC, וננסה לברר למה הן כל כך מכעיסות נגרים "אמיתיים".

פוליטיקה של כלים

לפני שבועיים זכינו לביקור של שועי המדינה, שהתכנסו במדרשה לרגל האזכרה הממלכתית לדוד בן-גוריון. מתן הכבוד לאיש ולמורשתו נמהל (כמדי שנה) בנאומים פוליטיים מלאי פאתוס. בימים כתיקונים אחוזת הקבר צנועה, פשוטה, יפה, משתלבת בנוף המרהיב, ובעיקר נגישה. אין גדרות, אין מגבלות על ימי ושעות הביקור, יש שלט קטן המבקש (בנימוס) להימנע מאכלייה ומשתייה, ולהוליך כלבים ברצועה. בימי אזכרות ממלכתיות הופכת אחוזת הקבר וחלקים לא קטנים מהמדרשה לשטח "סטרילי" - לפי מילון אבן-שושן מדובר בשטח "מעוקר, מנוקה ומחוטא מחידקים, שהומתו בו כל החידקים בשיטת חיטוי". האזור הסטרילי מוקף גדרות אטומות וגבוהות, אין יוצא ואין בא. מי שחפץ ליטול חלק בטקס (ואיננו נמנה עם שמנתא וסלתא של המדינה או לחילופין איננו תלמיד בתיכון לחינוך סביבתי) עובר בדיקות בטחוניות קפדניות. המנהיגים מגיעים בסמוך אל השטח הסטרילי באמצעות מסוקים, שגם מפנים אותם בתום הטקס.

אני מסכים - הזמן של האנשים האלה באמת יקר, והאיומים הבטחוניים אמיתיים. בכל זאת - קשה שלא להשוות בין אחזות הקבר במצבה הנגיש לאחוזת הקבר במצבה הסטרילי. יש כאן קבוצה של אנשים שמבלה חלק גדול מחייה בשטח סטרילי - הם לא קונים בסופרמרקט (ומתעצבנים מהלכלוך על הרצפה), הם לא מנסים לקבוע תור לקלינאית תיקשורת (ומועברים ממזכירה למזכירה למזכירה), הם לא מתקשרים לבנק לברר בקשר לעמלה (ומתעצבנים, ומתעצבנים עוד יותר כשהעמלה יורדת בחצי אחרי שלוש דקות), הם לא הולכים ברחוב (ונופלים על מרצפת בולטת הישר אל מזכרת שכלב השאיר), הם לא מפעילים את האזעקה בבית בכל פעם שהם קופצים לשכנים (בשביל הביטוח, לא בשביל לעצור את הפורצים), והרשימה של ה"הם לא" עוד ארוכה. מדובר באנשים שחיים דרך סוכנות תיווך, אנשים שהעולם מתווך עבורם.

מי שחושב שאנחנו, פשוטי העם, חיים את העולם בלי תיווך פשוט טועה. כפי שיובל נח הררי מציין בספרו "קיצור תולדות האנושות", במהלך החיים שלנו אנחנו מחזיקים כמה מיליוני חפצים. אכילה מתווכת באמצעות כלי אוכל, אריזות מזון, אמצעי תובלה, כלים חקלאיים. משחקים מתווכים באמצעות צעצועים, מתקני שעשועים, איצטדיונים. יחסים רומנטיים מתווכים באמצעות טבעות, מתנות, מסעדות, מלונות, מיטות, אמצעי מניעה, אולמות חתונה. הדת היהודית מתווכת באמצעות בתי כנסת, ספרים, טליתות, כיפות, מזוזות, פמוטים. גם אנחנו חיים את החיים שלנו דרך סוכנות תיווך, גם עבורינו העולם מתווך.

במשך מיליוני שנים חיינו אנחנו ואבותינו בלי תיווך. חבורות הציידים-לקטים היו עשירות בידע עמוק ונרחב על הסביבה שלהן, אבל עניות בכלים ובחפצים. מדובר בחבורות נוודים, שחיו מצייד (בעיקר על ידי הגברים) של חיות, ומליקוט (בעיקר על ידי הנשים) של פירות, קטניות ושאר ירקות. תרבות הציידים-לקטים התקיימה במשך מיליוני שנים עד לפרוץ המהפיכה החקלאית, לפני כ - 12,000 שנה. המהפיכה החקלאית התאפיינה בביות צמחים ובעלי חיים, ובמעבר לישובי קבע. המהפיכה החקלאית היא שהביאה עלינו את מהפכת התיווך. הביות גרר צורך בכלים ובחפצים רבים, והמעבר לישובי קבע איפשר את צבירת הכלים והחפצים הללו. לא רק שהשתעבדנו לעבודה החקלאית, השתעבדנו גם לשימוש בכלים ולצבירת חפצים.

נדמה לי, כי נגרים (ובעיקר נגרים חובבים) תופסים מקום מכובד ביותר ברשימת המשתעבדים לכלים. הרוב המכריע של "שיחות הנגרים" עוסק בכלים. כידוע לכל, רהיטים הם תוצר לוואי של קניית, אחזקת, בניית, ולעיתים אפילו שימוש בכלים. זה לא שהם בעניין של איסוף כלים, הם פשוט רוצים שיהיה להם מגוון גדול שממנו יוכלו לבחור את הכלי המתאים ביותר. אז הנה כמה הערות (רציניות, לשם שינוי) בנושא הצטיידות בכלים.

• אם מסתכלים על כלי מסוים, כמעט תמיד ניתן לחלק את ההיצע לשלוש קבוצות - (1) איכות נוראית במחיר מצחיק (2) איכות בינונית במחיר בינוני (3) איכות מופלאה במחירים מוטרפים. אין טעם להוציא (הרבה או מעט) כסף על קנייה של כלי מהקבוצה הנוראה או מהקבוצה המופלאה. כמעט תמיד, כלי בינוני הוא מספיק טוב. בקבוצה הבינונית - בדרך כלל, ככל שמשלמים יותר מקבלים מוצר טוב יותר.
• אין טעם לקנות כלי אם לא יודעים או לא מתכוננים ללמוד איך להשתמש בו. אם כבר קונים משקולת - עדיף מזהב.
• אמנם כתוב "ישן מפני חדש תוציאו", אבל בכל הקשור לכלי נגרות זה לאו דווקא נכון. במקרים רבים, כלים ישנים מתמודדים בכבוד רב עם כלים חדשים. תהליך הקנייה מסובך יותר ולעיתים נדרשת עבודת שיפוץ, אבל התוצאה עשויה להיות טובה מאוד.
• חייבים להתעלם ממסכי עשן של "מלל שיווקי". צריך להבין מה באמת חשוב לעבודה, מה נחמד שיהיה, ומה פשוט לא משנה. (אני מבקש שתביאו לי נגר מקצועי אחד שבאמת אכפת לו אם הלהב של המקצועה שלו עשוי A2 או O1 או PM-V11).
• לא לקנות כלי בלי לנסות אותו, ועדיף התנסות ארוכה ורצינית. לכל הפחות, לקבל חוות דעת על הכלי ממישהו שסומכים עליו ושהתנסה בעצמו בשימוש בכלי. לא להסתמך על סקירות מקצועיות - מה שסבך האינטרסים בעולם הסקירות כבר שכח, יחסי ההון-שלטון במדינת ישראל עוד לא למדו.
• השקעה בקורס טוב או בספר טוב עשויה להיות מועילה יותר מרכישת כלי כזה או אחר. אם לא יודעים לדוג - אין מה לקנות עוד חכה (משוכללת ויקרה).
• לא תמיד צריך לקנות כלים - אפשר גם לבנות לבד. יש מקרים בהם זה הכרחי (ג'יגים מיוחדים), יש מקרים בהם זה הגיוני (שולחן ראטור), יש מקרים בהם זה אפשרי (מקצועה), ויש מקרים בהם זה פשוט מופרך (מסור שולחן). צריך להכיר ביתרונות ובחסרונות של בנייה עצמית - פרויקטים "מגניבים" לא מניבים בהכרח כלים טובים.
• כדאי לזכור שכל חצאי האלים של עולם הנגרות עבדו עם כלים שהיו פחות מוצלחים ממה שיש כיום לכל נגר חובב. בכל זאת הם הצליחו לבנות רהיטים בכלל לא רעים. איך לומר בעדינות - ריבוי כלים נהדרים לא מבטיח יצירת רהיטים מדהימים.

באופן די מפתיע, אני בהחלט נאמן לעצות שאני נותן. יש לי לא מעט כלים (בריטיים) משומשים, והכלים החדשים שאני קונה הם בחלק העליון של הרמה הבינונית. (כמעט ש) אין לי כלים שמונחים ללא שימוש, וגם אין לי כלים "כפולים" (תלוי כמובן איך סופרים). אני מתעלם מסקירות מקצועיות - ראיתי במו עיני את הידיים רוחצות זו את זו. אני מאמין גדול בלמידה מאנשים בשר ודם, במיוחד בכל הנוגע למיומנויות בסיסיות. בתור מי שחזה בהרבה אמריקאים שהיו מצוידים בכמות כלים שהייתה יכולה לשמש מספר נגריות קטנות, אני יכול להעיד שאם קיים איזשהו מיתאם בין כמות הכלים לאיכות הרהיטים, הרי זהו מיתאם שלילי.

ונסיים בדוגמא קיצונית במקצת - מקצועה מספר A13 תוצרת Karl Hotley במחיר שווה לכל נפש 7,399.95 דולר אמריקאי. יש לאן לשאוף.

לפנק, לפנק, לפנק

לקראת השיבה, בסוף החודש, לארץ הקודש אני מבצע רכישות כאלה ואחרות. כל אותם דברים שאם אתה כאן (ארצות הברית) קל מאוד לקנות, אבל אם אתה שם (ישראל) - רכישתם הופכת למבצע מורכב ויקר. אחד היתרונות של מגורים בקמדן הוא הקירבה לוורן (Warren). מדובר בעיירה קטנה (כ - 4,700 תושבים) ולא מושכת במיוחד. העיירה חייבת את פירסומה בשנים האחרונות לשני מוסדות. הראשון - הכלא של מדינת מיין, שהועבר אליה בשנת 2002 מהעיירה הסמוכה תומסטון. השני - המפעל של חברת לי-נילסן (Lie-Nielsen Toolworks), שמייצרת מקצועות וכלי עבודה ידניים נוספים.

מה מסתתר בשקית?

"היעוד שלנו הוא לתכנן ולבנות כלי עבודה יפים, באיכות של זמנים עברו, שיהוו השראה לנגרים ולבעלי מלאכה אחרים". החברה נוסדה על ידי תומס לי-נילסן בשנת 1981. לי-נילסן (כולם קוראים לו תום) עבד בשנות השבעים עבור חברה של כלי עבודה בשם Garret Wade (החברה עדיין חיה, נושמת, ומוכרת). בשנת 1981 החליט מי שייצר עבורם את ההעתק למקצוע מספר 95 של סטנלי לפרוש. תום קנה ממנו את המכונות, התוכניות וחומרי הגלם. השאר - היסטוריה.

מה בקופסא?

לי-נילסן (שהשכלתו הפורמלית היא ספרות אנגלית) עבר למיין, והתחיל בייצור מתוך מחסן קטן בחצר. במהלך השנים הגדילה החברה את היצע המוצרים. באמצע שנות התשעים עברה החברה למשכנה הנוכחי - אוסף מבנים בשטח כולל של 1,200 מ"ר. כיום החברה מייצרת כמאה סוגים שונים של כלים, ומוכרת כעשרים אלף כלי עבודה בשנה. הכלים נבנים מברזל מרוקע (Ductile Iron) ומסגסוגת של ארד ומנגן (Manganese Bronze). הברזל המרוקע הוא חומר חזק ועמיד, איננו ניסדק והוא בעל יכולת ספיגת רעידות. סגסוגת הארד והמגנן, שמשמשת בעיקר במקצועות הקטנים ועבור רכיבים של המקצועות הגדולים, היא חומר כבד, חזק ועמיד, והיא איננה נסדקת ואיננה מחלידה. הלהבים העבים (מאוד) מיוצרים מפלדת A2, אך החברה מציעה גם להבים חליפיים מפלדת O1.

המקצוע במלוא הדרו

כל חומרי הגלם נקנים בניו-אינגלנד, וכל הייצור נעשה במפעל במיין. הייצור נעשה באמצעות מכונות CNC, מכונות כירסום והרבה עבודה ידנית. באחת השיחות שהיו לנו עם תום (הוא אורח קבוע בבית הספר, ושמח מאוד לקשקש עם האומנים האורחים על נגרות וכלים) הוא אמר לנו שהיה לו חלום לכתוב על הכלים Made in Maine, אבל בגלל שהוא מייצא חלק גדול מן הכלים הוא נאלץ להסתפק בכיתוב Made in USA.

אני נאלץ לאכזב את אלה שציפו להמלצה כזאת או אחרת. בכל זאת ... עולם המקצועות המסחריים נחלק לארבע רמות:

1. ייצור סדרות המוניות - איכות נמוכה - מחיר נמוך מאוד.
2. ייצור סדרות גדולות - איכות סבירה - מחיר בינוני-נמוך.
3. ייצור סדרות קטנות - איכות טובה - מחיר בינוני-גבוה.
4. ייצור סדרות זעירות - איכות טובה מאוד - מחיר גבוה מאוד.

לעניות דעתי, קנייה משתי הרמות הקיצוניות היא עיסקה גרועה. אין מה לקנות מקצוע במאה ש"ח או מקצוע בשלושת אלפים ש"ח - פשוט חבל על הכסף. ההתלבטות האמיתית היא בין הרמה השנייה והרמה השלישית, ובתוך הרמות הללו. עבור מקצוע מספר 5 - ברמה השנייה ניתן למצוא מקצועות בסביבות הארבעה מאות ש"ח (למשל של Anant בקצה הנמוך, Luban ו - Stanley בקצה הגבוה). ברמה השלישית ניתן למצוא מקצועות בסביבות התשע מאות ש"ח (למשל של Veritas או של Lie-Nielsen).

בשנים האחרונות הגבול בין שתי הרמות הללו מיטשטש - האיכות של הרמה השנייה עולה, והמחיר של הרמה השלישית יורד. עבור הרמות השנייה והשלישית, היחס של המחיר מול האיכות הוא די לינארי, כך שההחלטה מה לקנות מושפעת בעיקר מהסכום אותו רוצים ויכולים להשקיע. להבדיל - המעבר מהקבוצה הראשונה לשנייה כרוך בתוספת קטנה יחסית של כסף (300 ש"ח) ובשיפור דרמטי באיכות. המעבר מהקבוצה השלישית לרביעית כרוך בתוספת גדולה מאוד של כסף (2,000 ש"ח) ובשיפור קטן יחסית באיכות.

ואני? כפי שכבר הבנתם, פינקתי עצמי בגירסא של לי-נילסן למקצוע סטנלי מספר 60-1/2.

אצבע לבנה

אני יודע שאתם ודאי מוטרדים בנושאים חשובים יותר, אבל בכל זאת ... האם אי פעם שאלתם את עצמכם איך הנקר (woodpecker) לא מקבל כאב ראש מכל הניקורים שלו? אני מניח, כי לו אתם הייתם דופקים את הראש בקיר מאות פעמים ביום היו לכך תוצאות לא כל כך נעימות - אז איך הנקר עושה את זה?

לנקר יש בולם זעזועים - מנגנון מיוחד שמנתק את עצמות הלסת מהעצמות האחרות בכל פעם שהוא מנקר. בנוסף, מוח הנקר מסוגל לעמוד בזעזועים חזקים פי עשרה מיכולת הספיגה של מוח האדם. להשלמת התמונה, המקור של הנקר בנוי מעצם המכילה גם קרטין (אותה קבוצה של חלבונים שמרכיבים את הרקמות הקרניות של הגוף - ציפורניים, שיער והשכבה החיצונית של העור). המקור מתחדש ("ממשיך לגדול") כל הזמן, ומפצה על השחיקה כתוצאה מהניקורים.

לא צריך לדפוק את הראש בקיר כדי להסתכן בנזקים בריאותיים - מספיק להשתמש במסור שרשרת, במשייפת חשמלית, בראוטר ואפילו במקדחה. כל הכלים הללו יוצרם רטט (vibration) שעלול לגרום ל - Hand-Arm Vibration Syndrome (או בשם פחות מדעי - רטט אצבע לבנה).

HAVS הינה פציעה שנגרמת כתוצאה משימוש ממושך במכשיר ידני רוטט. הפציעה עלולה לפגוע בעצבים, במפרקים, בשרירים, ובכלי הדם. במקרים קלים הנפגע יכול לסבול מתחושת נימול או מחוסר תחושה בקצות האצבעות, שהופכות לעיתים ללבנות. במקרים הקשים הנפגע יכול לסבול מחוסר יכולת מוחלט של שימוש ביד. הפגיעה יכולה להיות זמנית או קבועה, ובכל אופן, אין דרך לטפל בפגיעה.

התסמינים של הפציעה תוארו לראשונה על ידי פרופסור Giovanni Loriga באיטליה בשנת 1911, אבל הוא לא קישר אותם לגורם כלשהו. רק בשנת 1918 תואר הקשר שבין התסמינים לבין שימוש ממושך במכשיר ידני רוטט על ידי דוקטור Alice Hamilton. רק בשנת 1985 הוכרה המחלה באופן רישמי באנגליה, ובעקבות כך נפסקו (בשנת 1997) פיצויים בסך 127,000 ליש"ט לשבעה כורים.

הסיכויים ללקות ב - HAVS גדולים יותר ככל שזמן השימוש במכשיר ידני רוטט ארוך יותר וככל שעוצמת הרטט גבוהה יותר. מקובל למדוד את זמן השימוש במספר השעות ליום, ואת עוצמת הרטט במטר לשניה בריבוע. קל למדוד את זמן השימוש (באמצעות שעון), אבל די קשה למדוד את עוצמת הרטט (באמצעות אקסלומטר). היצרנים לא ממש שמחים לשתף אותנו במידע הזה, וגם המידע שבכל זאת מסופק לא תמיד תואם את המציאות. חיפוש במסדי נתונים רשמיים של ארגוני גיהות ובטיחות מניב תוצאות חלקיות ביותר.

אם בכל זאת הצלחתם להגיע לנתונים אודות עוצמת הרטט, אתם מוזמנים להשתמש בגרף (האמריקאי) הבא כדי לקבוע את זמן השימוש המותר. הקו העליון (השחור) הוא הגבול העליון המותר. הקו התחתון (האפור) הוא הסף שמעבר אליו חייבים לפקח על מידת החשיפה של העובדים.

אפשר לקבל תחושה "מוחשית" יותר מתוך הגרף (הבריטי) שמספק פירוט לגבי מספר כלים.

האמת היא שהעסק עוד יותר מסובך. ההשפעה של השימוש במכשיר ידני רוטט מצטברת - כלומר, אדם שמשתמש היום במכשיר ידני רוטט לא "פותח דף חדש" למחרת היום. שימוש ממושך במכשיר ידני רוטט, גם אם בכל יום הוא מתחת לתקן, מעלה את הסיכוי ללקות ב - HAVS. למיטב הבנתי, לא קיימים כיום תקנים המתייחסים למידת השימוש המצטבר.

מה בכל זאת אפשר לעשות?

• שימוש בכפפות סופגות רטט. יש מגוון חומרים, עיצובים, יצרנים ומחירים. קשה מאוד להבין אילו כפפות באמת עובדות, ומצדיקות את ההשקעה.
• שימוש במכשירים עם עוצמת רטט נמוכה. קשה מאוד לדעת מה עוצמת הרטט של המכשירים השונים, כך שההשוואה בין המכשירים היא משימה כמעט בלתי אפשרית.
• הקטנה וריווח משך השימוש במכשירים. זה כנראה הגורם שהכי קל למדוד ולשלוט עליו. חלק מהנתונים (שבטבלה הבריטית) די מפחידים - משך השימוש "הבטוח" במקדחה רוטטת הוא שמונה עשרה דקות (!).

מה אני אגיד לכם - לא ממש יצאתי רגוע מהרשימה הזאת.

טיפול משפחתי (חלק ב')

בשבוע שעבר טיפלנו במשפחה הגדולה של כליבות המוט. בואו ניקח נשימה עמוקה ונטפל בשאר המשפחות שמרכיבות את עולם הכליבות.

(2) כליבות C (או G)

אם כליבות F הן "סוס העבודה" של הסדנה, הרי שכליבות C הן "שור העבודה" - כבדות יותר, מגושמות יותר, מתוחכמות פחות, אבל מאפשרות להפעיל הרבה יותר לחץ - כמעט פי שניים מאשר כליבות מוט. כליבות C מגיעות במגוון אורכים, עומקים וצורות. לא רק שהכליבות מסוגלות להפעיל לחץ רב, הן בעלות מהלך בורג ארוך, כך שניתן להפעיל לחץ לאורך כל תהליך הידוק הכליבה (בניגוד לכליבות מוט). תכונה זאת הופכת אותן לשימושיות ביותר בעת הידוק כיפופים. כליבות C קטנות שימושיות מאוד לצורך הידוק ג'יגים. המלצת הבית: לקנות, בעיקר אם עוסקים בכיפופים. הטכנולוגיה של הכליבה פשוטה למדי, כך שניתן להסתפק במותגים בינוניים (לא להתפתות למותגים זולים שמתעקמים / נשברים / מתפרקים עד מהרה).

(3) כליבות סרט

כליבות סרט (מכונות גם כליבות קור - web clamps) משמשות לכליבה במצבים בהם המשטחים אותם כולבים אינם מקבילים זה לזה ו/או כאשר מדובר בצורות "מוזרות". כליבות הסרט נבדלות זו מזו ברוחב הסרט, בחומר ממנו עשוי הסרט (פוליאסטר, קנווס, מתכת) ובמנגנון ההידוק של הסרט - החל במנגנון פשוט (כמו בתמונה) וכלה במנגנונים משוכללים (ויקרים) יותר. הבעייה הקשה של כליבות הסרט היא שהן מתקשות "לעבור את הפינות", במיוחד אם הפינות הן בזווית של 90 מעלות או פחות (כלומר זווית ישרה או חדה). על מנת לפתור את הבעייה מרכיבים על הפינות התקני פלסטיק (או מתכת או עץ) שאמורים להקל על הסרט לעבור את הפינות. ההתקנים אמנם מסייעים, אך אינם פותרים את הבעייה. בשורה התחתונה - כאשר כולבים פינות עם זוויות ישרות או חדות, ובמיוחד אם מדובר בזוויות בגדלים שונים, הלחץ אותו מפעילה הכליבה איננו מרשים ואיננו אחיד. לפיכך, אני מסתייג משימוש בכליבות סרט במקרים בהם ניתן להשתמש בכליבות אחרות, למשל כאשר מדובר בכליבה של קופסא. המלצת הבית: לקנות כשצריך. כליבות הסרט לא כל כך שימושיות, אבל כשצריך אותן אין להם תחליף. אפשר בהחלט להסתפק במותג בינוני עם מנגנון הידוק פשוט (לטעמי, המנגנונים המשוכללים רק מפריעים).

(4) כליבות קפיץ

כליבות קפיץ משמשות לכליבה של חלקים קטנים, במקרים בהם לא נדרש להפעיל לחץ רב. הן נוחות לכליבה באמצעות יד אחת בלבד. באופן מסורתי, כליבות קפיץ עשויות מתכת, אבל כיום קיימות גירסאות פלסטיק רבות. סוף סוף אנחנו נפגשים עם כליבות זולות ושימושיות - נעים להכיר. קיימות גם כליבות שהן שילוב של כליבת קפיץ וכליבת פיקה (cam), בהן ההידוק הסופי מתבצע באמצעות פיקה. כליבות אלה יקרות משמעותית מכליבות הקפיץ הרגילות. המלצת הבית: לקנות "עשיריה" ולשים במגירה לשימוש עתידי. אפשר בהחלט להסתפק במותג בינוני. לדעתי, אין הצדקה (עלות מול תועלת) לקנות את הכליבות המשולבות.

(5) כליבות לשולחן (למשטח) עבודה
משפחה די גדולה של כליבות שמטרתן הצמדה של רכיב כלשהו אל שולחן עבודה על מנת שניתן יהיה לעבד אותו (להקציע, לגלף, לכרסם, וכיו"ב).

	כלב שולחן (bench dog) לא בדיוק כליבה, אבל אי אפשר שלא להזכיר את כלב השולחן. מדובר פשוט במוט (עץ / מתכת / פלסטיק)  שנכנס לתוך חור בתוך שולחן העבודה. את הרכיב אותו רוצים לכלוב ממקמים בין כלב השולחן לבין מקור לחץ אחר (למשל המלחציים), וכך מחזיקים אותו במקומו. קיימות אין-ספור גירסאות, כולן נתמכות בלהט באידיאולוגיה מנומקת היטב. המלצת הבית: מה? עוד אין לכם?
	כלב פלא (Wonder Dog) וכלבלב פלא (Wonder Pup) מדובר בהמצאה של חברת Veritas - שיכלול של כלב השולחן המסורתי. בראשו של הכלב קדוחה הברגה, דרכה עובר בורג שמפעיל לחץ על הרכיב אותו רוצים לכלוב. ניחשתם נכונה - כלבלב הפלא (B) הוא אחיו הקטן של כלב הפלא (A). המלצת הבית: שימושי מאוד, אבל לא מצדיק את המחיר הגבוה (40 דולר בארה"ב). ממליץ לוותר או (לנסות) לבנות לבד.
	הולדפסט (Holdfast, מכונה גם Hold down) כליבה עתיקה מאוד, פשוטה מאוד ויעילה מאוד, המשמשת להצמדת רכיב אל שולחן העבודה. דופקים על ראש הכליבה לשם הידוק, ודופקים על צד הכליבה לשם שיחרור. כיום, קיימות גירסאות מודרניות שמהודקות באמצעות בורג ו/או פיקה. ובלי הערה בלשנית אי אפשר. מקור המונח hold fast הוא בספר דברים (פרק י, פסוק כ): "אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ". ובתרגום לאנגלית: "Fear the Lord your God and serve him. Hold fast to him and take your oaths in his name". המלצת הבית: שימושי, אבל ממש לא הכרחי. אם קונים - להשקיע בכליבות טובות (ולמרבה הצער יקרות), לאו דווקא ממותג ידוע.
	כליבת מתג (Toggle clamp) משפחה של כליבות בצורות ובגדלים שונים. הכליבות ניתנות לכיוונון באמצעות בורג, ונסגרות / נפתחות באמצעות הידית (המתג). הכליבות משמשות (בעיקר) להצמדת רכיבים לג'יגים. המלצת הבית: שימושי מאוד, ובמיוחד אם עושים שימוש נרחב בג'יגים. מומלץ להשקיע במותגים טובים, או לכל הפחות בינוניים.

(6) כליבות אחרות (מיוחדות / יעודיות / שונות ומשונות)

	כליבת בורג-יד (hand-screw clamp) כליבת בורג-יד היא כליבה ותיקה וטובה. היא מצטיינת בעומק רב ובמשטח כליבה גדול. ניתן לשנות את הזווית של המתלעות ולכלוב רכיבים בעלי צורה "מוזרה". ניתן לעצב את המלתעות לצורה יחודית, ולקבל ג'יג כליבה יעודי. בצד החסרונות יש לציין את הקושי לשמור על המתלעות מקבילות, ועל כך שהמעבר ממצב פתוח לסגור מייגע למדי. המלצת הבית: לא חובה, אבל שימושי וטוב שיש בסדנא. אפשר לקנות גם מותג בינוני, אם כי המותגים המובילים מוצלחים יותר.
	כליבת שול (Edge clamp) כליבת שול משמשת לכליבת שול (קנט, edging) למשטח. הרעיון הוא הפעלת לחץ בשלוש נקודות - שתיים מקבעות את הכליבה למשטח (מלמעלה ומלמטה), בעוד השלישית לוחצת את השול לכיוון המשטח. קיימות כליבות משוכללות (כמו בתמונה), וכליבות פשוטות שהן למעשה כליבת C עם בורג נוסף במרכז (מה שהופך את הכליבה לכליבת E). המלצת הבית: מחד גיסא אני חי טוב מאוד בלי כליבות שול, מאידך גיסא אני כמעט ולא מדביק שוליים. אם אתם מדביקים הרבה שוליים - כדאי לשקול, אחרת - לוותר.
	כליבת זווית / פינה (Mitre clamp, Angle clamp) כליבת זווית מאפשרת לכלוב שני רכיבים שנפגשים בזווית (ישרה, עפי"ר). חלק מן הדגמים יכולים להתמודד עם רכיבים בעובי שונה ועם זוויות כליבה משתנות. לצד דגמים בסיסיים מאוד שהם לא יותר מקפיץ מכופף, קיימים דגמים משוכללים (ויקרים) שעושים הכל חוץ מגיהוץ. המלצת הבית: אם אתם לא בונים הרבה מאוד מסגרות - אפשר בהחלט לוותר. ניתן להגיע לתוצאות טובות מאוד על ידי שילוב של כמה ג'יגים וכליבות (מוט, ו - C).
	מוט הידוק (Clamping Caul) לא בדיוק כליבה, אבל מחייב איזכור. מוט ההידוק מאפשר הפעלת לחץ לאורכו, וכך להגיע למקומות שלא ניתן להגיע אליהם עם כליבות "רגילות". השימוש הקלאסי הוא הפעלת לחץ אופקי בעת הדבקת קורות ליצירת משטח, על מנת שהקורות יישארו באותו מישור. למוט ההידוק צורה קמורה, וכך מופעל לחץ במרכז המוט גם אם הוא נכלב רק בקצותיו. לעיתים מוטות ההידוק מגיעים כזוג מוטות המהודק באמצעות ברגים בקצותיו. במקרים רבים מדובר במוטות פשוטים, מעשה בית, המהודקים באמצעות כליבות. בתמונה (בשימוש לא אופייני) - מוט הידוק מסחרי עם מגרעת לכליבה ועם קימור "מדעי" מדויק. המלצת הבית: שימושי מאוד - להשקיע, ולהכין לבד מספר מוטות.
	כליבת ריק (Vacuum clamp) כליבת ריק מאפשרת לקבע רכיב למשטח עבודה מבלי לפגוע בנגישות אליו. ההצמדה מתבצעת על ידי משטח מחורר, שמחובר באמצעות צינורות ושסתומים למשאבת ריק. הכליבה נפתחת / נסגרת באמצעות השסתום ששולט על חיבור המשטח למשאבה. שימושי בעיקר לכירסום (עם ראוטר) או שיוף (עם משייפת חשמלית). המלצת הבית: אם יש משאבת ריק בנמצא, כדאי כבר להשקיע בקנייה או בבנייה עצמית של הכליבות. אחרת - חבל על הכסף.

זהו זה. אני מניח כי אתם מותשים לפחות כמוני. שאלות, הערות, תיקונים, המלצות - יתקבלו בברכה.

טיפול משפחתי

לפני שנצלול לדיון נגרי, הבה ניישב את הסוגיה הלשונית - כליבה או קליבה?

השורש ק.ל.ב. קשור לשם העצם קולב. כיום, המילה קולב מתייחסת למתקן עליו תולים בגדים בתוך ארון. בעבר היה מדובר במתקן עם ווים או שלבים שעליו תלו בגדים ושאר אביזרי לבוש. בתלמוד בבלי (מסכת שבת, דף ס, עמוד א') נאמר "בקולב הלך אחר מסמרותיו", ורש"י מפרש "קולב הוא כעין עמוד רחב מלמטה ודק מלמעלה ומטלטל; והחנווני מעמידו לפני חלון חנותו ומסמרין תחובין בו ותולין בהם אבנטים ורצועות למכור".

השורש כ.ל.ב. קשור לשם העצם כלב (החיה) ולשם הפעולה כליבה, שמשמעותה החזקת פיסת בד במקומה באמצעות תפר זמני (או סיכות) בעת פעולת התפירה הקבועה. פעולת הכליבה נקראת כך משום - שלפחות לפי חז"ל - התפר הזמני נראה כמו שיניים של כלב. בתלמוד בבלי (מסכת מועד קטן, דף ח', עמוד ב') נאמר "ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב" ובהמשך נאמר "מאי מכליב ... בר שמואל אמר שיני כלבתא". בתקופה המודרנית נוצר שם העצם כליבה במשמעות של מכשיר להידוק או להחזקה של חפצים - תרגום של המילה האנגלית clamp.

דרך אגב, באנגלית בריטית (אתם יודעים - הדיאלקט הזה שהולך ונעלם) קיים הבדל בין המילה cramp המציינת מכשיר להידוק זמני (כמו שאנו מכירים בנגרות) לבין המילה clamp המציינת מכשיר להידוק קבוע (למשל כזה המותקן בגוף האדם במהלך ניתוח) - אבל זה כבר ממש למתקדמים.

הכליבות בהן משתמשים בנגרות מתחלקות לחמש משפחות:

1. כליבות מוט (bar clamps).
2. כליבות C (לפעמים נקראות גם G).
3. כליבות סרט.
4. כליבות קפיץ.
5. כליבות מיוחדות / יעודיות / שונות ומשונות.

(1) כליבות מוט - Bar Clamps

מדובר במשפחה גדולה מאוד, שמתפצלת לסוגים (ותתי סוגים) שונים של כליבות. המשותף לכל המשפחה הוא המבנה הבסיסי - שני מוטות שרוכבים על מוט שמקשר ביניהם. אחד המוטות הרוכבים קבוע, בעוד שניתן לקבוע את המוט השני במקומות שונים לאורך המוט המקשר. ההידוק מתבצע באמצעות בורג (או פיקה) הקבוע באחד המוטות הרוכבים (עפי"ר במוט הנייד).

הבה ניצלול לתוך נבכי המשפחה:

	כליבת F (לעיתים מכונה גם bar clamp) זהו "סוס העבודה" של הסדנה, בכל מה שקשור למלאכת הכליבה. הכליבות באות במגוון אורכים ובמגוון עומקים. יש כאלה עם ידיות עץ, ויש כאלה עם ידיות פלסטיק. יש כאלה בהן החלק שיושב על הבורג המהדק קבוע, ויש כאלה בהן הוא חופשי לנוע (כמו בתמונה). יש כאלה בהן המוט הנייד מתקבע באמצעות חריצים על המוט המאוזן (כמו בתמונה), ויש כאלה בהן המוט הנייד מתקבע באמצעות דיסקיות (clutch disk). המלצת הבית: לקנות הרבה אבל אך ורק מותגים טובים (ולמרבה הצער, יקרים) דוגמת Bessey או Jorgensen, וגם שם לא לקנות את הרמה הנמוכה ביותר. זה עניין של טעם אישי, אבל אני לא סובל את הקיבוע (ובעיקר את פעולת השיחרור) באמצעות דיסקיות. אני מחזיק כליבות כאלה עד לאורך של 30 ס"מ, מעבר לכך אני מוצא שהן אינן יעילות (המוט המקשר מתעוות).
	כליבת פיקה (cam clamp) האחות הזקנה והפחות מוצלחת של כליבת ה - F. ההידוק מתבצע באמצעות פיקה. ברוב המקרים המוטות הרוכבים והפיקה עצמה עשויים עץ. משמשת בעיקר לכליבה של חלקים קטנים ו/או לתיקונים קטנים, שכן לא ניתן להפעיל באמצעותה לחץ רב. די פשוט לבנות כליבות כאלה לבד. קיימות גם גירסאות מודרניות עשויות פלסטיק. המלצת הבית: לוותר, או לכל היותר לבנות לבד.
	כליבת אחיזה מהירה (quick grip) מאפשרת הידוק מהיר תוך שימוש ביד אחת. ניתן להזיז את המוט "הקבוע" לצד השני, ולקבל כליבה פותחת (spreader) - שימושי כשצריך לפתוח הרכבה יבשה, למשל. חרף הצהרות היצרן - לא ניתן להפעיל באמצעותה לחץ רב, ובוודאי שלא לאורך זמן. הידית של הכליבה נוטה להיות גדולה ומגושמת. המלצת הבית: להחזיק כמה כליבות כאלה זמינות ליד שולחן העבודה. לקנות אך ורק מותגים טובים דוגמת ארווין. לא להשתמש בשעת הדבקה, שם נידרש לחץ רב לאורך זמן. לא לקנות כליבות ארוכות.
	כליבת צינור (pipe clamp), מכונה לעיתים pony  הכליבה מאופיינת במוטות רוכבים רדודים ובמוט מקשר ארוך. הכליבה מאפשרת כליבה במרחק גדול, בלי שהמוט המקשר מתעוות. ברוב המקרים רוכשים את המוטות הרוכבים בנפרד מן הצינור. ניתן לרכוש את המוטות הרוכבים בשני קטרים - 1/2 או 3/4 אינץ'. ניתן לקנות מוטות מקשרים באורכים שונים, וגם לחבר מספר מוטות (באמצעות הברגה) במקרה הצורך. בצד החסרונות יש לציין כי הקיבוע מתבצע באמצעות דיסקיות, וברוב המקרים מהלך הבורג קצר למדי. המלצת הבית: פיתרון טוב וזול (יחסית) לכליבה במרחק גדול. לקנות אך וק מותגים טובים דוגמת pony. באופן אישי, אני לא משתגע עליהן.
	כליבה מקבילה (parallel clamp) הכליבה מאופיינת במוטות רוכבים עמוקים ובמוט מקשר ארוך. הכליבה מאפשרת כליבה במרחק גדול, בלי שהמוט המקשר מתעוות. המוטות הרוכבים נשארים מקבילים זה לזה. הכליבה מגיעה במגוון אורכים. בצד החסרונות יש לציין כי שיחרור הרוכב הנייד, שמתבצע באמצעות ידית ההידוק בעייתי והעסק נוטה להיתקע (ואני מדבר גם על המותגים הטובים). חרף ההבטחות השיווקיות, הרוכבים לא באמת נשארים מקבילים זה לזה. בנוסף, מהלך הבורג קצר למדי. המלצת הבית: פיתרון טוב (אם כי לא חף מבעיות) אבל יקר. לדעתי, המחיר איננו מצדיק את התמורה. אם בכל זאת קונים - להתמקד במותגים הטובים דוגמת Bessey או Jorgensen.
	כליבת sash הכליבה מאופיינת במוטות רוכבים רדודים ובמוט מקשר ארוך. הכליבה מאפשרת כליבה במרחק גדול, בלי שהמוט המקשר מתעוות. המוטות הרוכבים נשארים מקבילים זה לזה. הכליבה מגיעה במגוון אורכים, וניתן גם לחבר שני מוטות במקרה הצורך. הרוכב הנייד מקובע באמצעות פין. מהלך הבורג ארוך. המלצת הבית: פיתרון טוב ויקר - שווה כל גרוש. המותג המוביל הוא ארווין (רקורד), ועדיין לא מצאתי מותג אחר שמתקרב אליו מבחינת האיכות.

ברשומה היום טיפלנו במשפחה הגדולה ביותר - משפחת כליבות המוט. למען הסר ספק - הדיעות המובעות כאן הן דיעותי האישיות, שמסתמכות על ניסיוני האישי. אני בטוח כי קיימות דיעות שונות, מותגים נפלאים נוספים, ואנשים שהתאכזבו מהמותגים שציינתי. ברשומה הבאה נטפל בשאר המשפחות.

ממתקים וכלים

לא כך כך נעים להודות, אבל מי שיבקר בימים הקרובים במטבח שלנו יגלה ארון עמוס ממתקים - מזכרת מתוקה מליל כל הקדושים (Halloween) שחגגנו ביום רביעי האחרון. מהלכו של החג - ילדים מחופשים עוברים לעת ערב בין בתים מקושטים במוטיבים של דלעת, שואלים בנימה מאיימת  trick or treat (תעלול או ממתק), ומקבלים מבעלי הבית הנסחטים ממתקים אותם הם מוסיפים בחדווה לשקית השלל שלהם. בקיצור - סחיטה באיומים.

סביר להניח שבצעירותו נהג גם הנרי סטאדלי (Henry Studley) לאסוף ממתקים בליל כל הקדושים ולאחסנם בארון. כשבגר והפך לבונה עוגבים ופסנתרים הוא החל לאסוף כלי עבודה, ועל מנת לאחסנם בנה את אחד מארונות הכלים המפורסמים ביותר. סטאדלי בנה את ארון הכלים שלו בסביבות שנת 1900. רוחבו - 50 ס"מ, גובהו - 99 ס"מ, עומקו - 24 ס"מ. הארון נפתח כמו ספר, והוא בנוי מהגוני, רוזווד, וולנאט, אבוני, שנהב ואם הפנינה. לכל אחד משלוש מאות כלים המאוחסנים בארון מקום מיוחד משלו, לעיתים בשלוש שכבות. הארון מוצג במוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית, והעיתון Fine Woodworking הקדיש לו מאמר ופוסטר.

התשעה חודשים (כך מכונים בקיצור התלמידים של הקורס הארוך בן תשעת החודשים) השלימו השבוע את בניית ארון הכלים שלהם. מדובר בפרוייקט בו התלמידים נדרשים לבנות רהיט על פי עיצוב מוכתב מראש (הם רשאים לעצב את פנים הארון על פי בחירתם). אמנם לא מדובר בארון של סטאדלי, אבל עדיין מדובר בפרויקט מסובך למדי. תמונות של ארונות נוספים ושל תהליך העבודה ניתן למצוא באלבום הפייסבוק של בית הספר (כל התמונות הן של מרק ג'וליאנה).

אחד האתגרים של הפרויקט הוא שהתלמידים נדרשים לבצע את ההדבקה לבד - כשמדובר ברהיט גדול עם הרבה מחברים מדובר בתענוג מפוקפק למדי. נכנסתי אל הבניין של התשעה חודשים כשהתלמיד האחרון סיים להדביק את הארון שלו תחת עיניו הבוחנות של אלד (Aled) המורה. האלכסונים נמדדו, ולמרבה הצער הם לא היו שווים. התלמיד הסתכל באלד במבט מתחנן "תיישר לי את הקופסא". אלד הסתכל אלי במבט מתחנן "זה הארון השניים עשר שלי, אני כבר לא יכול לראות אותם יותר". אני הסתכלתי במבט מתחנן בארון הכרסומים "איפה אתה מתחבא כרסום 8 מילימטר".

אלד והתלמיד התגברו על הייאוש הרגעי, ובסיוע קליבה ארוכה דחסו את האלכסון הארוך. אני נאלצתי להסתפק בכרסום של 5/16 אינץ' - לא מה שרציתי, אבל מספיק קרוב.