אכלו לי, שתו לי

גנבו לי את הראוטר. בוקר אחד אני מגיע לנגריה אותה אני חולק עם עוד נגרים, פותח את המגירה התחתונה של שולחן הראוטר, שולח ידי למטה, ומגלה ריקנות חשודה. כמה בירורים מסביב וכמה שיחות טלפון העלו חרס - הראוטר היה כלא היה. יש חשוד (הוא כבר לא בנגריה יותר), אבל אין ראוטר.

הרומן שלי עם הראוטר הצהבהב של (DEWALT  (DW-621K החל לפני קצת יותר מחמש שנים. אני זוכר את הרגעים הראשונים - הוצאתי אותו מתוך המזוודה, קרעתי את הניילונים, חיברתי את הידיות והתחלתי לערוך בו שיפורים. ראשית החלפתי את הבסיס השחור שלו בבסיס שקוף. שנית החלפתי את הגובל מפלסטיק בגובל מעץ, לאחר מכן נוספו עוד ועוד שיפורים והתקנים. לאחר מספר שנים קניתי את אחיו הגדול DW-625, והתקנתי אותו בתוך שולחן ראטור. בקיצור - סיפור אהבה. עכשיו נותרתי בלי ראוטר, עם תחושה קשה (עלבון היא כנראה המילה המתאימה), ועם חור בכיס של משהו כמו 1,500 ש"ח.


אני ואחרים קוראים לראוטר DEWALT, אבל הסיפור (כמו תמיד) קצת יותר מורכב. פעם הייתה חברה שוויצרית בשם ELU שהמציאה (או לפחות שיכללה מאוד) את הראוטר. החברה שייצרה מוצרים טובים מדי וגבתה תמורתם מעט מדי כסף נקנתה ע"י DEWALT, שנקנתה ע"י Black & Decker (הדבר נשמר די בסוד שכן השם של DEWALT היה הרבה יותר טוב מהשם של Black & Decker). לא מזמן הם נקנו (סליחה, התאחדו) על ידי Stanley. בקיצור - חד גדיא.

הסקירה ההיסטורית איננה מקלה על התחושות הקשות. עכשיו אין מנוס, צריך לגייס את האנרגיות והכסף וללכת לקנות ראוטר חדש.